המשלחת הישראלית חזרה וחוזרת מטוקיו מרוצה מאוד, ובצדק. הציפיות האופטימיות מומשו כמעט פי שניים. רצינו שתיים-שלוש מדליות, קיבלנו ארבע, ביקשנו עשרה גמרים אולימפיים, השגנו 18, ובניגוד לאולימפיאדות עבר, נחסכו מאיתנו סצנות מביכות של רמה נמוכה (אולי חוץ מהבייסבול).
כשתיאלם תרועת הפסטיבלים והמדליות ישובו לתיבות העץ שלהן, יישארו פחות משלוש שנים עד לאולימפיאדה הבאה בפריז. במונחים של הכנה, מדובר באפס זמן, וסביר להניח שהתשתית הנוכחית, אולי בתמיכה תקציבית מוגדלת ב-20, אולי 25 אחוז, תאפשר להעמיד משלחת איכותית לפריז, אם כי צריך לזכור שחלק מהספורטאים כבר הודיעו על פרישה (הבנות בנבחרת ההתעמלות האמנותית למשל), וגם בג'ודו לא כל סגל הנשים והגברים ימשיך. אפילו איילת זוסמן אמרה שלשום, אחרי זכייתה של לינוי אשרם במדליה, שהן יצטרכו לשבת ולהחליט מה הלאה.
וכאן מתחילה הבעיה של ישראל כמדינת ספורט - שהיא לא באמת מדינה כזאת. לצד כיסי מקצוענות, שולטת הזנחה. לצד אותו מאמץ נקודתי מוגבר שמעניק מעטפת מקצועית-כלכלית-בריאותית לספורטאים בסגל הזהב האולימפי, ההשקעה בספורט יחסית למדינות המערב - מעליבה, ומזכירה את הפיגור בתשתית התחבורתית, שאחריה אנחנו רודפים עכשיו.
כדי לחולל מהפכה, פריז 2024 היא כבר לא היעד שלנו, אלא לוס אנג'לס 2028, ובעיקר בריסביין 2032, 11 שנים מהיום. לאורך עשור אפשר לחולל מהפכה, אבל גידול של 200 מיליון שקלים בתקציב משרד הספורט, כפי שנעשה עכשיו, הוא רק טיפה בים. הסכומים שישראל מתגמלת בהם את ספורטאיה עבור מדליות באולימפיאדה, הם מהגבוהים בעולם. יש מדינות כמו אנגליה או נורבגיה שלא משלמות בכלל על מדליות, ועדיין נמצאות בצמרת טבלת המדליות.
התגמול הישראלי מוצדק, ראוי, והוא גם תיקון לאותם ספורטאים ולמשפחותיהם, שנשאו בנטל כלכלי מפרך מאז שהספורטאי הצעיר החליט שהוא יוצא לדרך הזאת. אבל התגמול הזה לא יכול להיות תחליף לבסיס חזק של תשתיות פיזיות ואנושיות נגישות, מתקנים ומאמנים ראויים עם שכר ראוי. בישראל הצ'ופר הכספי על הפודיום הוא כמעט חזות הכל. התשתית חלשה או לא קיימת.
שתי מדליות הזהב של ישראל הגיעו מראשל"צ, ומישהו כתב שאפשר לשנות עכשיו את שמו של קניון הזהב בעיר, לקניון הזהב. ראשי עיר מבינים היטב בעשיית הון פוליטי, עורכים קבלות פנים בלשכותיהם ודואגים לצלם את הצ'ק שהכינו לבן עירם שהביא מדליה.
מבחינתי זה בסדר גמור, אם ראשי הערים יתמכו בתשתיות הספורט וישקיעו כספים במתקנים איכותיים ומתוחזקים היטב ברחבי השכונות, יעודדו חשיפה, שיעורי גמישות וקואורדינציה ויסבסדו מערכי אימון שיאפשרו לספורטאים צעירים להיחשף למגוון רחב ככל האפשר של מקצועות אתלטיקה.
אף אחד מהספורטאים הבולטים של ישראל לא היה שורד כלכלית רק עם תמיכת המדינה. כולם זוכים למעטפת של ספונסרים, ולטובים שבהם יש כמה תומכים. ידוע שהפילנתרופיה הישראלית נמצאת בתחתית הטבלה יחסית לתורמים בעולם, אבל כמו שראינו - השקעה בספורטאים מוכשרים מגיל צעיר, קוצרת בסוף היום את פירותיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו