השחמטאי האגדי גארי קספרוב הגן פעם בטיעון מרתק וצנוע על הקייס שלו להיחשב גדול שחקני השחמט: "בובי פישר היה הטוב ביותר אי פעם יחסית לדור בו שיחק, אבל אני ניצחתי את הדורות שהגיעו אחרי", וזה מה שאנחנו רואים עכשיו מנובאק ג'וקוביץ'. אחרי שניצח מספרית את הדיון פדרר־נדאל־ועצמו, הוא עכשיו מוסיף לכך טיעונים איכותיים, מהותיים ועמוקים יותר. משאיר מורשת, וגם דקירות בלב, לשחקני הדורות אחריו.
כל הגדולים ניצחו טניסאים צעירים יותר שפשוט היו טובים מהם פחות. זה נחמד אבל לא יוצא דופן. אבל בניצחון בארבע מערכות על קרלוס אלקרס היום (שלישי) במלבורן, אחרי הניצחון על הספרדי בגמר האולימפי, ג'וקוביץ' עשה את הכמעט בלתי אפשרי: הפך את המומנטום מול יריב צעיר ביותר מ־15 שנים. רק לפני שבעה חודשים בווימבלדון הספרדי מחץ אותו בשלוש מערכות. שנה קודם בגמר ווימבלדון אלקרס ניצח דו־קרב אפי במערכה החמישית. מגמות לא אמורות להתהפך לטובתך מול כישרון כמו אלקרס. אלא אם אתה ג׳וקוביץ׳.
3:37 שעות של טניס שלפעמים נדמה לך שמעולם לא ראית, ומצד שני אתה מקבל מג׳וקוביץ׳ כבר שנים ארוכות. 13 שנים אחרי ששרד את נדאל בשש שעות פחות 7 דקות באותו מגרש בגמר הסלאם הארוך מכולם. רמת הטניס אולי נמוכה במעט - אבל המפלצת המנטלית עוד שם.
הוא האיש שיכול לכל מומנטום גם במשחק עצמו. אלקרס נראה בתנופה כששבר את ג׳וקוביץ׳ בכדי לאזן לכאורה את המערכה השלישית, אבל ג׳וקוביץ׳ מייד שבר חזרה, זכה במערכה, ועל גב המומנטום שבר גם בפתיחת המערכה הרביעית. את רוב היריבים זה שובר - אבל כשאלקרס צימק ל־4:3 ועלה ליתרון 0:30 על ההגשה של הסרבי הוא שידר את כל המסרים הנכונים. הוא שיחק טניס מצוין, הוא זכה בנקודה קריטית של 33 חבטות, הספרדי אפילו חייך וצחק והקפיץ כדורי טניס על הרגל בדרגת קושי אינייסטה, אבל ג׳וקוביץ׳ התעשת והמשיך לשמור על משחקוני ההגשה שלו עד הניצחון. 6:4, 3:6, 3:6, 4:6.
זה לא קל לתחזק מוטיבציה כשיש לך יותר מכפול מספר הסלאמים מכל הטניסאים הפעילים האחרים במצטבר (11).
הנקמה בערוץ המקומי
בצד החיובי ג׳וקוביץ׳ מינה את חברו אנדי מארי למאמנו בכדי לרענן את המחשבות בצוות האימון. בצד ההזוי הוא גם מסוגל להיכנס לעימות מגוחך עם ערוץ 9 האוסטרלי. הכתב התבדח "שג׳וקוביץ׳ אוברייטד", ג׳וקוביץ׳ נעלב "בשם כל העם הסרבי" ולא מוכן להתראיין לרשת המשדרת. וכל זה שווה לעוד מוטיבציה. ככה עובד מוח אובססיבי. הגדולה נמצאת בפרטים הקטנוניים.
את הפסיכולוגיה מגבה כמובן הטניס. ג׳וקוביץ׳ לא מוביל את הטורניר ולא שום משחק חשוב בהגשה הראשונה או השנייה שלו, וגם לא בהחזרת ההגשה הראשונה. הכל משתנה בהגשה השנייה. הוא זכה ב־63% מהנקודות בהגשה השנייה של אלקרס, אפילו יותר מה־60% על ההגשה השנייה שלו. הוא כנראה המשיב הטוב בהיסטוריה של ההגשה השנייה. זה הנשק המלחיץ ביותר בטניס.
ויש את אמנות השליטה בקצב ואופי המשחק. הסרבי נפצע קלות במערכה הראשונה ועבר למשחק אגרסיבי כדי לקצר נקודות. אלקרס עבר למשחק בטוח ואיכשהו איבד אגרסיביות. מבלי להרגיש ג׳וקוביץ׳ החל לנוע כרגיל כשאלקרס קצת קפוא. אולי זו הטעות הבסיסית ביותר בספר: להאמין לפציעה של ג׳וקוביץ׳.
נולה ימשיך לסיבוב הבא מול סשה זברב. הוא עדיין לא הפייבוריט בטורניר, אבל מי שהימרו עליו ערב הטורניר ביחס של 1 ל־7 מרגישים אופטימיים. כי אם יאניק סינר, שקטע בשנה שעברה רצף 33 ניצחונות רצופים של ג׳וקוביץ׳ באצטדיון לייבר, למד משהו מהמשחק זה הדבר הבא: כשאתה מביס את ג׳וקוביץ׳ כדאי שתגיע מוכן מאוד למשחק הבא שבו תפגוש בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו