כשהוא בן 22 ומדורג במקום ה-373 בעולם, קיבל הטריאתלט ואלוף ישראל שחר עגור החלטה משנה חיים. ביום שישי הקרוב ב-3 בינואר, הוא יגיד שלום לחברה, להורים ולמשפחה, יארוז את הציוד ויעבור לשלוש שנים וחצי לאליקנטה שבספרד כשמבחינתו סוף המסע ברור – המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028.
עגור לא נחשב לכישרון גדול בגילאים הצעירים. הוא התחיל לעסוק בטריאתלון בגיל 9, אבל היה רחוק מאוד מהפודיום - בין האחרונים לדבריו. אלא שכוח הרצון וההתמדה הביאו אותו קרוב לפודיום החל מגיל 16, למקום ה-17 בתחרות במסגרת סבב העולמי בברזיל.
לפני מספר שבועות ולאחר שנה לא פשוטה של פציעות ומכשולים, עגור מקבוצת "RoadRunner" רשם סוף שבוע היסטורי באילת כשזכה לראשונה בקריירה באליפות ישראל בטריאתלון למרחק אולימפי במקצה העילית.
למה בחרת לעשות את המעבר לאליקנטה?
"עברתי לא מעט מאמנים ושיטות אימון בארץ", מספר עגור ומרחיב: "יש בארץ מאמנים טובים והכל, אבל אני דורש דברים שאין בארץ - להתאמן עם ספורטאים ברמות הכי גבוהות שיש. אני עומד להתאמן עם 5-6 ספורטאים מהטופ העולמי ועם המאמן רוברטו קואנצ'לה אנטה, שנחשב לאחד הטובים בעולם בתחום הזה והוביל ספורטאים לפודיומים בכל התחרויות החשובות בעולם. מתאמן אצלו אלוף העולם עד גיל 23, עוד אחד שהיה אלוף עולם לנוער ועוד ואיתם אני אתאמן מדי יום".
איך יראו החיים שלך שם?
"724 ספורט וטריאתלון. אני מוותר על הכל, על מסיבות על חברים. אני טס לבד, מאה אחוז אימונים וכל מה שצריך מבחינת מעטפות - תזונאית, פיזיותרפיסט, בדיקות מעבדה פעם בשבוע, כל מיני טסטים והרבה מאוד אימוני שטח, כדי להתאמן בצורה הכי מדויקת שאפשר. אני הולך לתת את המאה אחוז כדי לקבל את מלוא האפקטיביות".
הקרבה גדולה מצידך.
"הקרבה גדולה, אבל לי זה נראה משהו שמאוד קל לעשות, כי אני מאוד רוצה את זה. אני יודע שאני מוכן לעשות כל מה שצריך ונדרש כדי להגיע לשם".
מה זה לשם?
"למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס כדי לייצג את מדינת ישראל בבמה הכי גדולה וחשובה שיש".
וזה ריאלי למישהו שמודרג בדירוג שלך?
"אני אגיע גם אם זה נשמע למישהו לא הגיוני או לא אפשרי. לי אין ספק בזה שאהיה בלוס אנג'לס ואייצג את המדינה. אני יודע שיהיה קשה ואני לא הולך לטייל וליהנות, יהיו הרבה מאוד ימים של אימונים ועבודה שחורה וייקח זמן עד שהתוצאות יגיעו".
"אני יודע שאני עוד לא בטופ העולמי, אבל אני אעבוד הכי חכם וקשה שאפשר וזה יגיע. אני מקווה שבאוגוסט החברה תצטרף אליי וזה יקל עליי. רוי בראון (חבר נבחרת ישראל לנוער – א.א) אמור להצטרף אלי בפברואר אחרי הטירונות ואז נראה איך יסתדר לו עם הצבא".
זה גם עולה לא מעט כדי להגשים את המטרה הזו.
"זה עולה הרבה כסף ואם הייתי מנסה לממן את זה לבד, הייתי נכנס למינוס רציני ולא הייתי עומד על הרגליים. ההורים מסייעים לי ולאחרונה הצטרפתי לסוכנות הספורטאים 'רון ספורט' ואני מאמין שהם ידעו לדאוג לי גם מהבחינה הזו".
אפשר להניח שקראת את הדברים שאמר רוכב אופני ההרים תומר זלצמן לאחרונה על התמיכה של המדינה בספורטאים. מה דעתך?
"אם אני מסתכל על מדינות אחרות ואני מדבר עם חברים שלי שמדורגים כמוני פחות או יותר, הם מקבלים הרבה יותר מהמדינה שלהם ובסופו של יום אני מגיע הביתה ומתאמן קשה וזה קצת מבאס, אבל חיים עם מה שיש. המציאות לא תמיד הוגנת, אין ספק שזה מוריד את הסיכויים ואת כל הספורט בארץ, אבל עושים את הכי טוב שאפשר".
