שמעתי השבוע בשלושה הקשרים שונים על "שיא שלא יישבר לעולם". שיא אחד שאוזכר הוא 14 הזכיות של רפאל נדאל ברולאן גארוס - השיא אוזכר בהקשר פרישתו של השחקן הספרדי המונומנטלי - ולצורך הדיון בטקסט הזה בואו נרחיב את השיא ל"14 זכיות באותו טורניר גרנד סלאם".
ג׳יימס הארדן, כדורסלן הקליפרס, שבר את שיא השלשות לקריירה של ריי אלן. הוא קיבל ברכות מנומסות מרחבי הליגה וזה לא זכה להד תקשורתי גדול מדי. למה? כי כמובן, הוא רק עלה למקום השני, הרחק מאחרי סטף קרי, "סטף לא נחשב", אמר הארדן בחיוך והוסיף שאת השיאים של סטף כנראה איש לא ישבור לעולם.
כריסטיאנו רונאלדו הבקיע את השער הבינלאומי ה-135 שלו. אני מרגיש שהשיא הזה דווקא עשוי להישבר בדרך בולשיט כלשהי. למסי במקום השני (112) אין כל כך סיכוי אבל השחקן במקום השלישי הוא עלי מחבוט מאיחוד האמירויות. יש לו 89 שערים.
האמירתי מצביע על כמה השיא הזה בעייתי - אם ייוולד מבקיע על במדינה אסיאתית הוא יישבור את השיא ולמעשה כל השחקנים במקומות 3-6 הם מאסיה. אז כדי לייצר שיא יותר ראוי לדיון של רונאלדו הבקיע 495 שערים בליגות האירופאיות הבכירות. 498 אם אתם רואים בליגה הפורטוגלית ליגה בכירה. למסי יש 496. לשניהם אין תכניות להבקיע נוספים - למרות שלכו תדעו? עונת פרישה מרגשת איפשהו?
מכל השלושה, שיאו של נדאל נראה לי הכי פחות שביר, למרות שראינו בתקופתו שני שחקני על ברמתו. השיא הזה עמיד בהרבה משיא הזכיות הכללית של ג׳וקוביץ׳ (24), למרות שלפני העידן הנוכחי 20 זכיות נראו מדע בדיוני ולשיאן פיט סאמפראס היו 14. אבל שלושה שחקנים שונים הוכיחו כי עם האימון והטיפול הרפואי המאריך קריירות, אפשר לרדוף אחרי 20 זכיות ואם למשל לקרלוס אלקרס לא תהיה תחרות שוות רמה בפסגה אז אולי הוא יתקרב.
אבל 14 זכיות באותו טורניר גרנד סלאם? זה על גבול קצה היכולת. נאמר ששחקן העל הבא ימשוך את ימי השיא שלו ל-17 או 18 עונות. הוא צריך כמעט לא להפסיד אף פעם באותו טורניר. השיא הזה הוא כמעט דומה למה שהיה פעם ציון 10 מושלם בהתעמלות או שיאי קליעה למטרה, סנוקר וחץ וקשת. כמעט אין שוליים בהם ניתן לשפר אותו.
השיאים של מסי ורונאלדו - שאנשים כבר מקילים בהם ראש ומאשימים את התקשורת "בהנדוס סטטיסטיקות" - הם כל כך ייחודיים שזה מפחיד. חשוב להדגיש: אני מדבר על שערי ליגה בליגות הבכירות. בוא אמחיש לכם כמה הם רחוקים מהתחרות. כדי לאיים על השיאים צריך לכבוש בליגה בלבד 30 כל עונה במשך 16-17 עונות.
בואו נראה כמה טובים הם לעומת הבאים בתור: אמבפה שכבש את רוב שעריו בצרפת כבר ממחיש שבספרד לא נראה ממנו את אותה היציבות. הולאנד בשיאו עובר במקצת את רף 30 השערים בליגה בעונה, בשנים בהם כדי להיות עם סיכוי ריאלי הוא צריך להיות עם 40. בפיזיות של הפרמייר ליג אין לזה סיכוי ועם הגוף שלו לא הגיוני שישחק ברמה גבוהה מעבר לגיל 35. אולי מעבר לליגה פחות פיזית יסייע לו.
אבל אפילו שחקנים ארכי מוכשרים, שסחבו שנים ארוכות ללא פציעות, לא מתקרבים. רוברט לבנדובסקי, סמל מקצוענות, שיחק את רוב הקריירה בגרמניה המעט פחות קשה, ללא פציעות משמעותיות - הוא נמצא עדיין יותר מ-130 שערים מאחריהם. זלאטן איברהימוביץ׳ האגדי סחב עם גוף מושלם אל מעבר לגיל 40 ויש לו רק 302 שערים בליגות הבכירות. אפילו עם הליגות בהולנד, שבדיה וארצות הברית הוא עובר במעט את ה-400.
המגמות כאן פועלות לטובת מסי ורונאלדו. הכדורגל הופך פיזי יותר, יותר חילופים וציפיה ליותר עבודה הגנתית גם של הסקוררים. הימור: השיאים יישברו כשכבר נצפה בהם בהולוגרמות בשידור תלת מימד.
אני לא רואה את השחקן הפעיל שישבור את השיא של קרי, הוא כנראה לא משחק עדיין אבל אני רואה את השיא נשבר. בגלל ששבירת שיא כזה הולכת עם המגמה. גולדן סטייט בעונת השיא של קרי,2016-2017, זרקה 30 שלשות למשחק וקרי סיים עם 404 באותה עונה. היום כבר יש קבוצה שזורקת 50 שלשות למשחק, בוסטון, ויש קבוצות אחרות שמתקרבות לכך. סגנון המשחק והסגנון בו מלמדים ילדים הופך ליותר ויותר מבוסס שלשות. לראיה, מ-20 הראשונים ברשימה עשרה הם פעילים למרות שאיש מהם לא מועמד לשיא.
קרי עדיין איתנו, יעבור את ה-4000 בעונה הבאה וייתכן שיסיים באזור ה-4300. אבל התסיסה ברמת השטח אולי תעלה את הקלע שובר השיא עוד בימינו וצורת המשחק תיתן לשחקן כזה סיכוי. אבל צריך להמחיש, גם אם משחקים 70 פעמים בעונה וקולעים חמש שלשות לערב, צריך למשוך כך 13 עונות. זה נראה לי אפשרי גם אם כמובן קשה.
דווקא שיא הנקודות של לברון הרבה יותר יציב. הוא עומד על 40 אלף נקודות, בתסריט בו הוא ממשיך לשחק הוא עוד יוכל לסיים עם 45 אלף, ואז שבירת השיא עלולה להפוך למשימה בלתי אפשרית. למה? אני תמיד מניח שאם נולד לברון יכול להוולד עוד אחד ואולי אפילו ג׳ורדן נוסף עוד ייוולד. אבל הסגנון החדש והמהיר יצטרך להביא בשלב מסוים לקיצור הליגה או הקריירות. ההימור שלי: לברון יחכה לא פחות שנים מקארים עבדול ג׳באר, 40 שנה, כדי לברך שיאן חדש.
