הבריטים שוב הפסידו במאני טיים, הפעם בספורט העתיק בעולם

זה היה סוף שבוע לא משהו לג׳ים רטקליף, עוד לפני שמנצ׳סטר יונייטד, שם הוא מחזיק בזכויות הניהול, שיחקה. השקעה של מאות מיליונים ביאכטה בריטית הסתיימה בהפסד כואב 7:2 לניו זילנד בסדרת האמריק׳ס קאפ - תחרות השיט היוקרתית מכולן. לניו זילנד זו זכייה שלישית רצופה - שיא בעידן המודרני. עם כל הכבוד לשיט אולימפי, הוא רק אודישן לקריירה בתחרויות כאלו. לא נדיר למצוא מדליסטים אולימפיים כאנשי צוות בסירות. ואגב, לא רק מדליסטים בשיט - גם לרוכבי אופניים וחותרים מקום בסירות.

למה התחרות כל כך יוקרתית? זו התחרות הבינלאומית העתיקה בספורט. בשנת 1851 החליטה המלכה העדיין צעירה ויקטוריה לקיים מרוץ יאכטות סביב האי ווייט ואפילו הלכה וקנתה גביע במחיר 100 פאונד לכבוד העניין. 15 סירות בריטיות החליטו להשתתף בתחום ספורט בו בריטניה חשבה שהיא שלטה במיוחד. אבל סירה אחת הגיעה מניו יורק, המושבה המורדת החצופה. עיצב אותה ג׳ורג׳ סטירס, בונה יאכטות מברוקלין, והושקעו בה לא פחות מ-23 אלף דולר. שאלתי את צ׳ט GPT כמה זה במושגי ימינו והתשובה היא ״בין 870 אלף למיליון דולר״. שזה הרבה אבל הרבה פחות מההשקעה כיום בסירות.

התוצאות של אותו מרוץ לא אכזבו את חובבי האכזבות הבריטיות.  הסירה האמריקאית ניצחה בהפרש עצום ובריטניה החלה בתהליך ארוך של איבוד הגמוניה ספורטיבית שיעבור לקריקט, לרוגבי, לכדורגל ועוד. זכייה שסימלה במידה רבה את עלייתה של ארצות הברית לעמדה של דומיננטיות בעולם הדובר אנגלית.

המנצחים תרמו את הגביע וקבעו תקנון, משהו כמו 500 עמודים ויש עורכי דין שזו התמחותם בחיים. הם שינו את שם הגביע לאמריק׳ס-קאפ והזמינו את מי שרוצה לדו קרב. בתחילה זה קרה בשיטת ״מי שבא ברוך הבא״ ואחר כך במרווחים של 3-4 שנים. ו-132 שנים הם לא הפסידו עד שהבריגו את הגביע לרצפת מועדון היאכטות של ניו יורק. אבל ב-1983 אז הגיעה סירה אוסטרלית וניצחה אותם. הגביע החל לנדוד קצת בין כמה מדינות. ומאמצע שנות התשעים החלה להופיע מעצמה דומיננטית חדשה: ניו זילנד. ארץ שייט מופלאה. השיטה כיום כזו: כל מדינות העולם המעוניינות מתחרות על הזכות להיות היאכטה ״הטוענת״ האלופה היא היאכטה ״המגינה״. בעבר האלופה תמיד אירחה את התחרות. זה השתנה והתחרות הזו נערכה בברצלונה.

הסירות הפכו יקרות יותר ויותר. כיום מעריכים שקמפיין אמריקה-קאפ עולה כ-200 מלון דולר. התחכום הטכנולוגי מדהים, עיצובים מטורפים ובתמונות הטלוויזיה השייטים כולם כמעט בבטן הסירה לא לפגוע באווירונאוטיקה של הסירה. אפילו שימוש ברוכבי אופניים מקצוענים, כולל רוכבי טור דה פראנס בעברם, להפעלת מערכות הידראוליות. שונה מאד מהמאה ה-19: אז הקפטנים ארחו מסיבות על הסיפון בזמן שהם מתחרים.

למדינה קטנה כמו ניו זילנד הסכום הוא בעייתי והיא אכן הפסידה בתחילת המאה את הגביע לקבוצה שוויצרית, שהשייטים הבולטים בה היו ניו זילנדים. הפתרון הניו זילנדי היה להביא ספונסרים מהמפרץ הפרסי וחברת ׳אמירטס׳ היא היום התומכת העיקרית שלהם. גם איטליה נכנסה לתמונה, היא הפסידה מול ניו זילנד בסיבוב הקודם, ובסבב הנוכחי הופיעה פתאום טוענת רעננה: בריטניה. המייסדת המקורית של התחרות, שלא התחרתה על הגביע ב-60 השנים האחרונות.

זה קרה לא מעט בזכות ג׳ים רטקליף. שלמרות הסקפטיות לגבי השאלה כמה יצליח במנצ׳סטר יונייטד כבר רשם כמה הצלחות ספורטיביות יפות בהשקעות ספורט. למשל במימון רצית המרתון בשעתיים של אליוד קיפצ׳וגה. למשל במימון קבוצה האופניים הבריטית בטור דה פראנס. בן איינסלי, ארבע פעמים ברציפות זוכה זהב אולימפי בלייזר ואחר כך בפין, הוא הדמות המקצועית המרכזית וקפטן הסירה. ואחרי כמה קמפיינים של שכר לימוד, ניצח הפעם את השוויצרים והאיטלקים, זכה בגביע ׳לואי וויטון׳ הניתנת לטוענת - לפני גמר בשיטת הטוב מ-13.

אבל ניו זילנד בהובלת פיטר ברלינג לא השאירה להם יותר מדי סיכוי. ברלינג הוא רק פעם אחת אלוף אולימפי אבל היה הסקיפר הניו זילנדי בזכייה הקודמת וההגאי לפניה. היא ניצחה בארבעת המרוצים הראשונים לפני שבריטניה צמצמה ל-4:2. מהפכים באמריק׳ס קאפ יכולים להיות דרמטיים בגלל שינויים טכניים מותרים בסירות תוך כדי תחרות. אבל בשני שיוטים מצוינים ביום שישי, יום הולדתו של רטקליף, הניו זילנדים ניצחו פעמיים ועלו ליתרון 2:6. בצהרי יום יפה בברצלונה הם סיימו את ייסורי הבריטים. והשאירו לרטקליף את אחר הצהריים פנוי לצפות באריק טן האח ובחוריו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות