אלכס אברבוך, אחד מגדולי ספורטאי ישראל בכל הזמנים, חוגג היום את יום הולדתו ה-50. במשך שנים רבות, קופץ המוט לשעבר היה שם נרדף להצלחה וזכה להוקרה לא רק בארץ אלא גם בזירה הבינלאומית. הישגיו המרשימים, עם סגנות אליפות העולם וזכייה במספר אליפויות אירופה, כולל אחת מרגשת במיוחד על אדמת מינכן 30 שנים לאחר טבח הספורטאים וקפיצת שיא לאומי מרשים של 5.93 מטר אותו מחזיק עד היום, הפך אותו לדמות מופת עבור ספורטאים צעירים.
עכשיו, כשהוא מציין את יום ההולדת העגול בראיון מיוחד ל"ישראל היום", אברבוך מביט אחורה על התקופה הנהדרת בקריירה שלו, עם הרגעים המרגשים, אבל גם מסתכל קדימה על התוכניות שלו לעתיד.
אז איך אתה הולך לציין את יום ההולדת?
"חשבתי לעבור את היום הולדת בשקט, אבל אזמין חברים ומשפחה ואלך לבר. אני אוהב לחגוג ימי הולדת, למרות ששנה שעברה לא ממש חגגתי, אבל הפעם זה יום הולדת עגול אז צריך לחגוג 50 שנה".
מה הרגע הכי מרגש שהיה לך?
"כל הלידות של הבנות שלי, ועכשיו גם יש לי נכד בן שנה, אני כבר סבא. בגיל 50 אני עם שיער לבן, יש לי משקפיים, אבל כבר נכד. אני מרגיש שהזדקנתי בגוף, אבל אני עדין מרגיש צעיר".
ובטח היו לא מעט רגעים מרגשים גם בקריירה הספורטיבית – איזה רגע היה הכי מרגש?
"מינכן ב-2002 כשזכיתי באליפות אירופה. כל ההיסטוריה של המקום הזה, עד הרצח של 11 אנשי המשלחת הישראלית במשחקים ב-1972, הכל הציף אותי כשעמדתי על הפודיום ושמעתי את ההמנון. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש כשאני נזכר בזה עד היום".
למה אתה הכי מתגעגע באתלטיקה?
"לאדרנלין בכל פעם שאתה יוצא וקופץ, הרגע הזה שאתה באצטדיון ומתחרה מול יציעים מלאים, להגיע לגבהים האלה זה תחושות ורגעים שאתה לא יכול לקבל אותם עכשיו".
אם היית חוזר בזמן, יש משהו שהיית עושה אחרת לאורך הקריירה?
"מכל מה שעברתי, אולי הייתי רוצה לשנות את התחרות באליפות העולם ב-2003 בפריז, שם אפילו לא עברתי את הגובה ההתחלתי וסיימתי במקום האחרון. אני בטוח שעם הכנה אחרת הייתי מצליח הרבה יותר טוב ואולי לזכות במדליה. בסך הכל אני מרוצה מכל הקריירה שעשיתי, אבל להגיע לתחרות עם תוצאה הכי טובה בעולם ולסיים אחרון... למדתי מזה הרבה".
האצטדיון שהכי אהבת להתחרות בו?
"אני לא אשכח את האווירה ומאוד אהבתי להתחרות בלוזאן שבשוויץ, המסלול היה טוב ותמיד היו לי תוצאות טובות שם".
אתה חושב שאם היית נולד בתקופה אחרת היית מקבל יותר קרדיט להישגים שלך?
"זה תלוי ממי. אני עדין מקבל פידבקים מאנשים ברחוב, נותנים לי מחמאות, באים ללחוץ יד ואומרים לי כל הכבוד על מה שעשיתי באתלטיקה. זה נותן הרגשה טובה שזוכרים את הקריירה שלי, שהיתה מוצלחת גם במידה והייתי מצליח רק במינכן וכל מה שמסביב, זה היה מספיק לי".
מה היה קורה אם לא היית אתלט?
"אילו עכשיו הייתי חוזר לגיל 15, אולי הייתי מגיע להיות נהג פורמולה 1 או שהייתי אסטרונאוט. גם בשניהם יש הרבה אדרנלין, אפילו יותר מהאתלטיקה".
ויש לך דברים שעדין לא הצלחת להשיג בחיים?
"בגדול זה כל מה שקשור למשפחה, אבל בספורט אני מקדם כבר הרבה זמן את ההכרה בסטטוס המאמן ומדבר על כך בכל מקום אפשרי. הגוף שהקמנו נותן בית לכל המאמנים והמדריכים בארץ וישפר את המעמד והתנאים שלהם. אני מנסה לקדם גם את הענף והתחרויות, האתלטיקה צריכה להיות שואו אחד גדול וכיף, ככה זה יביא עוד אנשים לענף".
מה אתה אומר על מה שעושה ארמנד דופלנטיס ששובר שיאים בקפיצה במוט בלי הפסקה?
"פשוט כיף לראות אותו וזה אחד שעושה שואו. רק לראות מה עשה באולימפיאדה, איך החזיק 80 אלף איש רק כדי לראות אותו קופץ ומחזיר לקהל תמורה מלאה לכסף שלו. הוא שולט בענף, אבל זה לא הורס את החוויה. זה כמו שפעם יוסיין בולט היה שולט בריצה או סרגיי בובקה במוט".
עד לאן אתה חושב שהוא יכול להגיע?
"אמרתי אחרי האולימפיאדה שיהיה לו קשה להמשיך ולשבור, אבל הוא הוכיח שבועיים אחרי זה שזה לא מפריע לו. אני חושב שהוא יגיע ל-6.30 מטר, שזה הגג שלו, כי עד ל-6.40 מטר צריך לשנות הרבה דברים כמו חוזק המוט או מהירות. בטוח שנראה אותו שולט בקמפיין הקרוב עד לוס אנג'לס 2028 והוא עוד צעיר, אז יכול להיות שנראה אותו גם במשחקים באוסטרליה ב-2032".
אתה מחזיק בשיא הישראלי של 5.93 מטר, אתה רואה מישהו שובר אותו מתישהו?
"זה לא בלתי אפשרי, אבל כרגע, לפי התוכניות שיש באתלטיקה בארץ והספורטאים שיש, זה לא יהיה בקרוב. אני מקווה בעתיד לראות מישהו שובר את השיא שלי".
היית רוצה לחזור לאמן במסגרת נבחרת?
"אין תוכנית כרגע לפי מה שידוע לי לקפיצה במוט. יש נבחרת במרתון שיש להם תוכנית קבועה, אבל עכשיו במקצועות אחרים כל ספורטאי שהוא טוב עובר לארצות הברית, כשיש גם בעיה גדולה של מאמנים".
מה השתנה מהתקופה שלך לדור של היום?
"בעולם אפשר לראות שכל הזמן מנסים לשנות ולגוון. יש גם הרבה יותר כסף, גם משלמים להם על הישגים באולימפיאדה, יש הרבה יותר תחרויות, יש דירוג עולמי, מה שלא היה בתקופתי, וזה מביא לספורטאים גם ספונסרים.
"מה השתנה באתלטיקה הישראלית? היא קצת דורכת במקום בשנים האחרונות בתחרויות וזה לא חגיגה כמו שהיה פעם, אבל כן יודע שיש תוכניות עכשיו לילדים וצריך לראות מה יצא מזה. צריך לעשות הרבה יותר דברים, כמו אתלטיקה שיהיה בכל עיר בארץ".
ראינו ספורטאים גדולים כמו האתלט קונסטנטין מטוסביץ' והמדליסט האולימפי בקייאקים מיכאל קלגנוב שעזבו את הארץ בשנים האחרונות, מה אתה אומר על זה?
"אם הייתי שר הספורט, הייתי מחזיר אותם תוך שבוע, שולח להם מטוס פרטי חזרה, עם תנאים כמו שצריך. צריך למצוא להם עבודה ומסגרת שימשיכו להעביר מהידע ומהניסיון הרב שלהם, לתת להם כל מה שצריך, כי זה בזבוז. הם יכלו כבר ממזמן לגדל את הדור הבא".
עבר לך בראש לעבור מדינה ולאמן שם?
"היו לי מחשבות כאלה, אבל היום כבר לא. בגדול זה לא רק תלוי בי, אלא גם בתנאים שהיו נותנים לי כדי לאמן כמו שצריך".
איזה טיפ היית נותן לספורטאי צעיר שקורא את הכתבה הזו?
"הוא צריך לדעת שצריך לעבוד קשה כדי להצליח ואין שום מתנות. היום הדור הצעיר חושב שהוא יגיע לתחרות וישר בא לנצח או לעשות משהו טוב. כשאני סיימתי את המשחקים בסידני 2000, כבר בספטמבר התחלתי לעבוד על המשחקים באתונה 2004. זה הרבה סבלנות ועבודה קשה שמביאה בסוף את התוצאות".
איפה נראה אותך ביום הולדת 60?
"זה עוד נראה רחוק, אבל אולי אלך למסלול אחר. אני אמשיך להשקיע בספורט ולהעביר את המסר שלי, אבל יש לי שאיפות גם להצליח בצד העסקי. מצד שני זה כבר קרוב לפנסיה אז אי אפשר לדעת, אני פתוח לכל ההצעות כמו שעכשיו פתחתי פעילות אתלטיקה בהרצליה".
מה אפשר לאחל לך?
"בגלל שאני שלוש פעמים אלוף אירופה אז שלושה דברים: מזל בדרך, בריאות ושמחה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו