המשלחת הישראלית למשחקים הפראלימפיים בפריז מתהדרת בעשר מדליות, חצי מתוכן הגיעו מענף השחייה, שם גם עמי דדאון ומארק מליאר הצליחו להביא הישגים מרשימים, וגם שאר הנבחרת הצליחה לשבור שיאים, להפתיע ולהגיע לגמרים.
מי שאחראי לכל זה הוא ללא ספק מאמן הנבחרת יעקב בנינסון, שעושה בשנים האחרונות עבודה שקטה באילן חיפה ועכשיו קוצר את הפירות עם הדור הצעיר, שרובם הגיעו אליו עם בעיות קשות, חוסר מוטיבציה ובלי מיומנות בענף, והוא בנה אותם מאפס עד שהצליח להפוך אותם לאלופים פראלימפיים
לאחר מדליית הארד אתמול (שישי) של דדאון, ושהוא מונה בקריירה שלו בששת המשחקים האחרונים מספר מדהים של 22 מדליות שהצליח להביא, התפנה בנינסון לראיון מיוחד ל"ישראל היום", בו הוא מספר על העבודה הקשה שנדרשת ממנו, התוכנית הגדולה שתכנן, על מי הוא כועס, מה הוא יעשה בחלק מהמענקים שיקבל ואיך הוא רואה את העתיד של השחייה הפראלימפית בארץ.
"היו לי שלוש שנים מאוד מאוד קשות", מספר בנינסון. "גם עכשיו אנחנו נמצאים עם הספורטאים שזו לא האולימפיאדה הראשונה שלהם, מה שאומר שהמוטיבציה די ירודה. בנבחרת מארק מליאר עלה בדרגת נכות ועמי חשב שיהיה לו יותר קל במשחקים, וורוניקה גירנקו היא שחיינית באולימפיאדה שלישית. זאת גם נבחרת השחייה הכי קטנה שהייתה למדינת ישראל, ובסופו של דבר אנחנו משיגים חמש מדליות, שיא פראלימפי אחד ושלושה שיאים ישראליים".
אז איפה המוטיבציה ירדה כשיש הרבה הישגים?
"מוטיבציה אחרת. פה צריך להבין שכשמביאים ספורטאי צעיר ויש לו יצר תחרותיות, אתה סביר להניח שתצליח. אבל כשיש פה ספורטאי שטעם את הניצחון ונמצא כמה שנים בראש הדירוג, הרבה יותר קשה לדרבן אותו. זה מאוד קשה".
מה או מי הכי הפתיע אותך במשחקים בפריז?
"ההפתעה הכי גדולה היא ורוניקה. גם אריאל מליאר שעלה לגמר וסיים שביעי, עמי שהחזיק את המשחקים מהתחלה ועד הסוף בכל המקצים למרות שנפל במשחה הראשון ב-50 מטר חזה, ומארק ששבר את השיאים שלו והשיג מדליה. כל הנבחרת מפתיעה אותי ומייצגת את המדינה לא כמו שצריך - אלא מעל המצופה".
למה אתה אומר שהשלוש השנים האחרונות לא היו פשוטות?
"כשאתה חוזר עם 8 מדליות מהמשחקים בטוקיו, אתה מצפה ליחס אחר. אתה מצפה שהדברים ישתנו, שאתה הולך לבנות אימפריה, אבל המדיניות השתנתה ואפילו באילן חיפה רוצים יותר לפתח ענפים קבוצתיים ולא את האישיים וזה פוגע. אם משהו לא ישתנה, אנחנו נאבד את ענף השחייה".
אז למה אף אחד לא מקשיב לך?
"אף אחד לא מקשיב, אבל אני עכשיו קצת יותר רגוע, כי אמרתי לעצמי שבמידה וזה לא יהיה פרויקט לאומי לא נגיע לשום מקום. יש לנו עכשיו הזדמנות פז שלצערי בארץ יש עכשיו המון נכים, ואם לא נלמד אותם לשחות הם לא יקבלו ענף אירובי שיכול לעזור להם בגיל 60-65".
"כשהגעתי לאילן חיפה, דרשתי שכל ילד שהגיע ילמד שחייה. לא אכפת לי מההישגים בהתחלה. הייתי אצל יו"ר אילן והפראלימפי ולשניהם יש בריכה בבית ולא סל לכדורים או שער כדורגל, כי הבריכה נותנת להם את הבריאות. אם לא נמשיך עכשיו ללמד את הפצועים, זה מה שמדאיג אותי".
עד כמה פגע שאיאד שלבי בחר לא להתחרות בגלל מחלת אביו?
"איבדנו 2 מדליות בטוחות. יש לנו מנטליות אחרת ואצלו זה האבא שהוא איתו 24/7, שהוא הרגליים שלו, הלשון שלו, הידיים שלו. זו פעם ראשונה שהייתי עם איאד שראיתי אותו בוכה בגלל מה שקרה לאבא שלו. כל בן אדם רגיל לא יכול להבין איך פספס את כל המענקים, ספונסרים וזה יכול לפגוע בסגל שלו וזה לא היה אכפת לו, אבל מצד שני אני יכול לכבד את ההחלטה שלו".
הייתה שיחה מרגשת עם נשיא המדינה יצחק הרצוג. היו עוד ברכות מרגשות?
"הנשיא זו אולימפיאדה שנייה שמכבד אותנו, מתקשר ומתעניין ומאוד שמחנו לשמוע אותו. בשנים קודמות היו מתקשרים שרי ספורט, אבל לצערי הרב הפעם זה לא קרה. אישית לא מכיר אותו ולא פגשתי אותו, מקווה שיש לו דברים יותר חשובים ממה שקורה במדינה".
"אני מחפש גם דרך מהמענקים שאני אקבל לתרום חלק לאנשים שנפגעו מכל המלחמה הזאת, זה מאוד חשוב לי. בכלל חייב להגיד שבכלל חשבתי שלא נשתתף הפעם במשחקים מבחינה ביטחונית, כי לפני אליפות אירופה הייתה המתקפה האיראנית ואז אמרתי לחברה שאולי לא נשתתף".
"בכל זאת הגענו וההבטחה שיש לנו, אנחנו מרגישים בטוחים וכל פעם שרואים את הדגל עולה זו גאווה גדולה. אני מקווה שלא מעצבנים אף אחד, למרות התקופה המתוחה, כשאנחנו נמצאים בתחרות. אבל חשוב להדגיש שעושים בראש מורם, לא הולכים למסעדות בזמן שהעם במלחמה ויש מפונים. אי אפשר לחגוג וגם הספורטאים הסכימו איתי, אבל אני מרגיש גאווה ללבוש את המדים וזה הכל למען המדינה".
איך נראה את הנבחרת בקמפיין הבא?
"אנחנו צריכים לעשות צעד קדימה, לבנות את החברה הצעירים, לעשות פרויקט לאומי ללימוד שחייה לכל מי שנפצע והשיקום שלהם. זה יכול להביא לנבחרת הרבה יותר גדולה, אבל הכמות שהפעם צריכה להדליק נורה אדומה, והמדליות לא צריכות לסנוור אותנו".
"יש לנו את נועם כתב שהוא מאוד צעיר אבל יש עוד דרך ארוכה. בכל מקרה המצב עכשיו מאוד מדאיג אותי, כי אם לא תהיה כמות, קשה להגיע לאיכות".
אתה חושב שההישגים הפעם יעזרו לתוכניות שלך וליותר חשיפה?
"מה צריך לעשות? שיבוא איזה אוליגרך ויעשה משהו? אני מצפה שתהיה איזו תוכנית מדינית. מה ששנים רבות אני אומר - צריך להגיע לכל ילד נכה, כל בעל מגבלה צריך להתעסק בספורט, כי זה בריאותי וגם ייתן לו פעילות".
"אני מצליח אבל בקטנה. צריך פרויקט שכל מדינת ישראל תצליח, כי אני עשיתי את זה באזור מסוים ואי אפשר לדעת את מי אנחנו מפספסים. לכן כל כך חשובה המדיניות הזאת, אבל כואב לי ששר הספורט אפילו לא צלצל אחרי המדליה הראשונה, השנייה, השלישית.
"אני, אם הייתי שר ספורט, הייתי רוצה לדעת מי זה שבשש אולימפיאדות מביא מדליות, להתעניין במה הוא עושה, אולי אפשר ללמוד ממנו, להסביר, לתת שיטה. כי ממשחקים למשחקים יגיע מצב שאין לי למי להעביר את המידע לדור הבא ואני לא רוצה לקבור את כל מה שעשיתי עד עכשיו".
