לוחם הטאקוונדו אסף יסעור עשה השבוע היסטוריה, לאחר שזכה במדליית הזהב במשחקים הפראלימפיים בפריז והפך לישראלי הראשון שעולה על הפודים בענף זה באירוע הפראלימפי החשוב ביותר. כל זה, לעיני אולם מלא בישראלים ובני משפחה בגראנד פאלה.
לפני תשע וחצי שנים יסעור בן ה-22, שיחק עם חבריו במגרש ביישוב אלוני הבשן ברמת הגולן בו הוא התגורר, כאשר ניסה לחלץ כדור שנתקע בחדר החשמל, התחשמל קשות ונפל. בעקבות התאונה הקשה הרופאים נאלצו לקטוע את שתי ידיו, חמישה ימים בלבד לפני בר המצווה שלו.
חלק מתהליך השיקום המשמעותי שעבר יסעור, היה התמקצעות בספורט הפראלימפי טאקוונדו, ענף ספורט שהצטרף לראשונה למשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020, אך לשם הוא לא הצליח להיכנס לאחר שהפסיד בקרב האחרון את הכרטיס, כמעט בשנייה האחרונה.
יסעור לא ויתר לעצמו, המשיך לעבוד קשה, השיג תואר אחרי תואר ומדליות יוקרתיות באליפויות עולם ואירופה. כעת הוא סגר מעגל, והצליח להביא את התואר גם בבמה הגדולה בבירה הצרפתית.
"לא יכול להרגיש יותר טוב מזה, זה הגשמת חלום", סיפר יסעור בראיון ל"ישראל היום", "חלמתי על הרגע הזה הרבה זמן והנה הוא הגיע. יש לי את המדליה הזאת על הצוואר, וזה הכי מרגש והכי כיף שיכול להיות, אני עכשיו הכי שמח בעולם".
מה הדבר הראשון שעבר לך בראש לאחר הזכייה?
"חיפשתי קודם כל את המשפחה שלי בקהל ורצתי הכי מהר שאני יכול כדי לתת להם את החיבוק הענק הזה, כי המשפחה היא זאת שמלווה אותי בשנים האחרונות, תמיד מלווה אותי. הם באמת נותנים את הגב והתמיכה הכי גדולה שהם יכולים, הם שם בשבילי בכל הרגעים הקשים שיכולים להיות, אז לרוץ אליהם ולתת את החיבוק זה היה מתבקש בסיום".
בטח אתה גם מריץ בראש את כל מה שעברת מאז אות תאונה לפני בר המצווה.
"זאת היתה תקופה ארוכה של שיקום, אבל עברו 9.5 שנים מאז שנפצעתי. היתה לי מטרה מול העיניים להיות הספורטאי הכי טוב שאני יכול להיות. נכון שלא הלך לי לפני שלוש שנים, אבל מאז עברתי דרך מטורפת ורק התכוננתי לרגע הזה".
מה הרגע הכי קשה שעברת במסע הזה?
"לפני שלוש שנים ניסיתי להיכנס למשחקים בטוקיו ופספסתי אותם ממש ברגע האחרון. התפרקתי, אבל רציתי את זה וטוב שזה קרה, כי הנה עכשיו סגרתי מעגל. היה לי כואב שפספסתי את זה, אבל לא עצרתי ורציתי להיות הרבה יותר טוב".
היה יום תחרות ארוך, עם הרבה המתנה, איך עבר עליך היום הזה?
"ניסיתי כל היום הזה להישאר בפוקוס ובזון שלי, ברגע שלי. לא יצאתי ואמרתי שלום למשפחה, למרות שלא ראיתי אותם הרבה זמן וידעתי שהם פה איתי. יש לי אח שלא ראיתי המון זמן שהיה בטיול בתאילנד חודשיים, אבל אמרתי שאגיד להם שלום עם המדליה הזאת וזה היה שווה את זה. נשארתי בפוקוס למעלה באזור החימום עם הצוות שלי".
מה המאמן יחיעם שרעבי אמר לך בסיום?
"עשינו את זה".
היתה שנה מלאת הישגים ואתם משתתפים אחרי המשחקים האולימפיים המוצלחים ביותר של ישראל, זה נתן דרייב?
"תמיד היה לי בראש להביא את הכי טוב שלי, לא משנה כל מה שקורה סביבי. כמובן שזה נותן כוח ומשמח. שמתחתי לראות את ההישגים באולימפיאדה בתור אזרח ישראל, בתור ספורטאי כמובן ומי שרואה את זה מהצד – הכי שמחתי בעולם. אבל אני מאוד מרוכז בעצמי, בהכנה שלי, בטאקוונדו שלי ומה שצריך לעשות ולהשיג והנה זה נגמר ככה".
אפשר כבר לחשוב על המשחקים בלוס אנג'לס?
"בעזרת השם, יש הרבה דברים בראש. קודם אני אצא קצת לחופשה, אבל אולי ארצה להביא עוד מדליה אחת כזאת בעתיד".
יש מישהו שאתה רוצה להקדיש לו את המדליה?
"ברגע זה אני רוצה להקדיש את זה לכולם, עוברים לי בראש כל כך הרבה אנשים שאני רוצה להקדיש להם את המדליה, למדינה, למשפחה, להורים שלי, לאחים שלי ולחיילים שעובדים כל כך קשה בשביל להגן על המדינה, בשביל החטופים שנמצאים שם בעזה, לכולם – למאמנים שלי, למשפחה הפראלימפית, לחבריי הנבחרת ולמדינת ישראל".
תרצה אולי להעביר מסר לכל מי שיקרא את הכתבה?
"יש עכשיו הרבה חיילים ופצועים שנקטעו להם ידיים. כשהתחילה המלחמה הייתי בסין ורק היה לי צורך לעשות משהו. הגעתי לבתי חולים ולשיקום והם ראו בחור שעבר חוויה דומה לפני כמה שנים. אני עברתי מסע ארוך והצלחתי להגשים את החלום שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו