אני שואל את לטסיל טבוגו, האלוף האולימפי ב-200 מטרים מבוטסוואנה, אם חשב אי פעם לעבור ללמוד בארצות הברית כפי שעושים כישרונות על רבים ממדינות הנחשבות לפחות מפותחות. ״בארה"ב תמיד יש כישרונות רבים. אם הם ייקחו יהלום אחד מאפריקה, הם ישמידו אותו. תמיד יש שם איזה מייקל ג׳ונסון או קווינסי הול, אבל באפריקה אם יש כשרון אחד נדיר כמוני, חשוב שאני אצליח מתוך היבשת שלנו. שיראו מה אנחנו יכולים לעשות״, הוא אומר בבגרות יפה לצעיר בן 21 שמתחרה בעולם של ״קודם אני״.
הוא מדבר על אפריקה על הרקע הפסטורלי של אגם ז׳נבה, בערך 30 שעות לפני שינצח בתחרות ליגת היהלום של לוזאן עם 19.63 שניות. כמה הוא יהלום? גלן מילס, מאמנו של יוסיין בולט, מהמר עליו כמי שישבור את שיא ה-200 של חניכו.
אתה מבין שאתה עושה דברים שבולט לא עשה בגילך? אתה אלוף אולימפי יותר צעיר, אתה עשית דאבל מדליות באליפות עולם שלא נעשה בגילך, הרבה אנשים רואים בכך אייקון עולמי בהתהוות.
״אני לא יכול לחשוב על דברים כאלו בגילי, אני רק בן 21. זה מוקדם מדי עבורי״.
אבל אתה כן לוקח אחריות. אתה מדבר הרבה בזכות המדינה שלך, משבח את התיירות שלה, משבח את תכנית הספורט שלכם.
״כן. זה התפקיד שלי. זו האחריות שלי. אם יש לי במה אני צריך לעשות עבור המדינה שלנו מה שאני יכול״.
אם משהו בפריז שבה את הדמיון יותר ממדליית הזהב שלו, זה חלקו באחת הריצות המדהימות של המשחקים. הוא קיבל אחרון את המקל בגמר השליחים 4x400 וסחב את בוטסוואנה לקרב אפי מול הנבחרת האמריקאית. המדינה האפריקאית האלמונית הפסידה למעצמת האתלטיקה הגדולה ביותר בעשירית השנייה.
בגיל 21 הוא רץ את ה׳ספליט׳ (זמן אישי של רץ שליחים) השני במהירותו בהיסטוריה, 43.03 ש׳, במקצה בו הוא לא מתמחה. רק למייקל ג׳ונסון, גדול רצי ה-400 בכל הזמנים, זמן מהיר יותר.
״רצתי נגד ריי בנג׳מין (האלוף האולימפי ב-400 משוכות) ידעתי שיש לי מהירות של רץ 200 כדי לסגור עליו ב-200 הראשונים. אחר כך הייתי צריך למצוא את הכוחות איפשהו. הבחורים עבדו כל כך קשה, אבל לא השיגו מדליות אישיות ב-400, ידעתי שאני צריך להשיג אותן עבורם״. המפרסמים אולי רוצים פה אייקון גלובלי. אבל אולי העולם צריך יותר צעירים שרוצים להיות, למשל, אייקון בוטסוואני.
יש מתח גדול בין השנה ההיסטורית של טבוגו על המסלולים, לשנה השוברת לב בחייו. הוא נשאל למשל במסיבת העיתונאים על קבלת הפנים המלכותית שקיבל בבוטסוואנה. מאות אלפים עמדו ברחובות לקבל את פניו והוא קיבל מהממשלה שני בתים. ״זה נכון״ הוא מסביר בסבלנות לתקשורת, ״במסגרת שיטת התגמולים של ארצי קיבלתי שני בתים עבור ניצחוני. אבל אינני מתכוון לגור בהם אלא להשכיר אותם. אגור בבית בו גרתי עם אימי״.
אליזבת׳ סרטיווה טבוגו, מזכירה ומרתוניסטית חובבת, הלכה לעולמה בחודש מאי בגיל 43 ממחלת סרטן השד. היא לא ראתה את בנה זוכה במדליית הזהב האולימפית, אבל כן הייתה ביציע בבודפשט כשבנה היה לסגן אלוף העולם ב-100 ומדליסט הארד ב-200. היא תיארה את הישגיו כהישגים עבור אפריקה כולה.
״לפעמים קו המחשבה שלו לא ברור״, אומרת לי עיתונאית שמסקרת אותו לא מעט עבור התקשורת באפריקה, אבל האמת שהוא ברור. כל שאלה מובילה אותו לדיבור על האם.
הוא נשאל על התפתחותו הספורטיבית בילדותו בבוטסוואנה: ״גדלתי אצל סבתי. אימי הייתה צריכה לעבוד בכפר 500 קילומטרים מהכפר שלנו כדי להתפרנס, אז גדלתי אצל סבתא. היא הייתה חוזרת בכל הזדמנות לבקר אותי. כשהייתה חולה הבינה למה עם המקצוע שלי אני לא יכול תמיד להיות צידה״, הוא מתאר את השנה האחרונה.
האם תרוץ גם 400 אישי מתישהו בעקבות הפוטנציאל שהראת?
״המאמן (דוסה מוסימאניינה) אומר שאוכל לעשות זאת אחרי שנזכה בזהב אולימפי ב-100 ו-200. כיוונו את זה לפריז, אבל אחרי שאימי מתה ממש נשברתי. חשבתי שהחיים שלי נגמרו והייתי צריך המון תמיכה. אחת ההחלטות שלנו הייתה לוותר על ה-100 ולהתרכז ב-200, שם ידענו שיש לנו יותר סיכוי. אז עשיתי את ה-200 ואז בלוס אנג׳לס ננסה לעשות ה-100 ואז לעבור ל-400״.
זהב אולימפי בשלושתם הוא דבר שלא נעשה בין הגברים מעולם. אם זה יקרה באמת תדברו עליו כמו על בולט.
ספורטאים רבים מדברים על מדיטציה או אמונות דתיות כדרך להירגע. טבוגו נרגע בצורה מאד אפריקאית. אמו יזמה רכישת משק חי מרווחי האתלטיקה ולשם הוא מתגעגע.
מה יש לך שם?
״28 בעלי חיים. עד השנה שעברה היו לי עשרה, אבל השגנו השנה ממענקים עוד 18״.
אתה עובד בעצמך בידיים?
״כמובן כשאני בנסיעות אני צריך עובד שינהל אותה. אבל כשאני שם אני עובד. אני אחזור לשם בסוף העונה ויהיו לי כמה חודשים לעשות רק את זה. אני חולב, מתעורר מוקדם להאכיל את הפרות. חיים עירוניים יכולים לגמור אותך, להשחית אותך״.
כל החיות הן פרות לחליבה?
״לא. רובן פרות, אבל יש כמה עזים. אני לא אוהב את העזים״.
קצת מצחיק למי שאולי יהיה עז בעצמו.
