למה אני הולך לראות כדורעף חופים במשחקים האולימפיים? שאלה טובה. נראה לי שאני מחפש את השילוב המרתק בין גוף האדם לבין הטבע הדומם במרחב האורבני. נשים בביקיני? לא שמתי לב שהן לבושות ככה. נראה לכם שזה מה שמעניין? תתקדמו.
אני כבר מכיר את רוב העיתונאים ביציע במשחקי כדורעף חופים. מכיר אותם מאולימפיאדות קודמות, מאליפויות עולם, ממחנות אימונים. הם תמיד מגיעים, גם עם קביים. רובם גברים חובבי השילוב הקדוש בין גוף האדם לאיזה טבע כלשהו במרחב המקושקש.
הם באים לראות את הפאן האמיתי של המשחקים. הרי שוב נידחף ליציע כדי לחזות בג'וקוביץ' נגד נדאל, או שנלך לראות את צמד הקנדיות בכדורעף חופים נגד הספרדיות, במסגרת רבע גמר הטורניר האולימפי? אני לא רואה פה מקום לדיון.
את כדורעף החופים לא סתם דחפו באיזשהו חור בדרום צרפת או בשכונה בפרוורי פריז. ישבתי אתמול ביציע המרכזי, במקום הכי טוב בעיר. 200 מטרים מהאייפל כשמאחור רואים את הטרוקדרו.
האם גוסטב אייפל נתן אישור לכך? בכלל מעניין מאוד אם הרולד אברהמס, היהודי שניצח בריצת 100 מטרים במשחקים האולימפיים בפריז 1924, חלם, דמיין או פנטז ש־100 שנים אחרי שהדהים את העולם נשים בבגד ים יתרוצצו במרכז העיר, שלא לדבר על סקייטבורד, ברייקדאנס. הוא עושה עכשיו הקפות בקברו.
אבל למה לא? עיתונאי אחד הסביר שהיום הוועד האולימפי מחפש לשתף את כולם באירוע. זו לא רק המחשבה שהעיקר ההשתתפות ורוח הספורט, אלא הרצון שהספונסרים יגיעו בהמוניהם.
אתמול הקהל מילא את האצטדיון הארעי מתחת לאייפל. אלפים, צבעוניים, שמחים. קנדים, ספרדים ומלא צרפתים. אם יש משהו שכמעט כל ספורטאי דואג להדגיש, הרי זו האווירה המטורפת כמעט בכל אירוע - מחץ וקשת ועד איגרוף. כמה שניסו להיזכר, לא זוכרים דחיפה כזו.
הקנדיות עלו ראשונות למשטח, זוג רציני. הן בדקו את כיוון הרוח, את מידת חום החול. הספרדיות שמרו על מרחק סביר עד שנכנעו במערכה הראשונה. שום דבר לא הפריע להמשך המסיבה. בצידי המגרש עמדו שני מעודדים שהרקידו את הקהל לצלילי מוזיקה רועשת, והכל בחיוך.
לפעמים צריך להוריד את העניבה באירועים לחוצים כאלה, וכדורעף חופים הוא בדיוק המקום המתאים. הקנדיות ניצחו גם את המערכה השנייה והעפילו לחצי הגמר. רגע לפני שסיימתי להיאפות מהשמש, הסתכלתי מסביב, ניסיתי לחפש מכרים ביציע ופתאום מעלי ראיתי שיושב צייר ועמל בצבעי שמן על תמונה מרהיבה של המגרש שלפנינו.
בבירור קצר התברר שמדובר בפיטר ספנס, שלמד אמנות בבריסטול שבאנגליה, והוא לא סתם מסתנן אלא צייר אולימפי בעל שם. כבר ב־2012 הוא צייר כדורעף חופים במשחקים האולימפיים בלונדון, כעבור ארבע שנים הגיע לריו, וגם באולימפיאדת הקורונה של טוקיו, לפני שלוש שנים, המשיך לצייר. הנה חובב השילוב בין גוף האדם, לטבע הדומם במרחב האורבני שגם מצליח להתפרנס מזה.
