הערב (שלישי) התקיים טקס מיוחד בפריז לציון 52 שנה לרצח 11 חללי אולימפיאדת מינכן - אחד האירועים הקשים בתולדות המשחקים האולימפיים.
לטקס הגיעו נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך, נבחרי ציבור, נציגי הוועד האולימפי בישראל, עם היו"ר יעל ארד והמנכ"ל גילי לוסטיג, אנשי הקהילה היהודית בצרפת, יו"ר ועדות אולימפיות משלל מדינות, 10 מחברי הוועד האולימפי הבינלאומי ונציגי המשפחות וביניהם אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו, ואנקי שפיצר, אלמנתו של אנדרי שפיצר, שנמצאות בפריז מתחילת המשחקים.
הטקס נפתח בדקת דומיה, קריאת יזכור וקטע עדות של אסתר רוט-שחמורוב. במהלך הטקס ינאמו שגריר ישראל בצרפת, יעל ארד, באך, ראש עיריית פריז וגם אנקי שפיצר ואילנה רומנו.
נשיא המדינה יצחק הרצוג שלח נאום מוקלט: "אני נמצא אתכם בליבי, במחשבותיי, בנפשי. בחלוף כמעט 52 שנה, הכאב נותר נצחי. האירוע הנורא נשאר כפצע. כל אחד מאיתנו שזוכר את השעות הנוראיות של ספטמבר 72, זוכר גם איך עקבנו בדאגה נוראה אחר הדיווחים במינכן. התקשינו להאמין שספורטאים, שופטים ומאמנים יהודים מוחזקים בידי טרוריסטים. אחרי יממה מסרו לנו שאיש לא שרד. לא אשכח את אותו בוקר נורא, שמעתי עם אבי את החדשות המחרידות. לא אשכח את הדמעות שהגיעו ואת האבל והיגון שעטפו למדינה שלמה. זה הפך לרגע השפל בתולדות האולימפיאדה והספורט העולמי. זה הכתים בדם את דגלה. קורבנות הטבח באו לפני 52 שנה לאולימפיאדה בשם רוח הספורט ונרצחו רק בגלל שהיו יהודים וישראלים.
"בחודשים האחרונים ישראלים הותקפו שוב ושוב בידי ארגוני טרור רצחניים, המדינה הדמוקרטית הותקפה שוב ושוב ואיתם הותקפו אומות העולם ששוחרות שלום. עתיד החברה האנושית כולה תלוי בכך שנקדש אותה בטוב ונוקיע את הרע. לא נסכים לקבל טרור ואנטישמיות בכל מקום בעולם. הרוח האולימפית חייבת לנצח".
יו"ר הוועד האולימפי, תומאס באך, אמר: "עולמנו נקרע בהרבה מלחמות בין מדינות שסובבות סביב שנאה. האולימפיאדה נועדה לחגוג את החיים, רגע לכל האנשים בעולם להיפגש בשלום. הכל נקטע בפעולת הטרור הנוראית לפני 52 שנים. זו הייתה התקפה על הערכים ועל הלב של המשחקים האולימפיים. זה אירוע בזוי ואנחנו מציינים את זכרו בכל שנה. שום דבר לא ייקח את הכאב של משפחות הקורבנות. אנקי ואילנה, תמיד אהיה אסיר תודה לכן ועל הפעולות שלכן בזמן האבל שלכן. אני חולק את הכאב שלכן. היום אנחנו זוכרים את אלו שנפלו. הייתן צריכות לחכות יותר מדי זמן כדי לזכות בהקרה הזו.
"דבר שמאחד אותנו כאנשים הוא הצורך לזכור את אלו שלא איתנו. פצעי העבר יכולים להתחיל להתאחות. יש כאלו שיגידו שזה נאיבי, אבל המשחקים האולימפיים מוכיחים שעדיין אפשר לאחד את העולם בזמן שהוא עסוק במלחמות. מדינות שנמצאות במלחמה חיות בשלום ביחד במשחקים האולימפיים. התרבות הזאת תמיד תהיה בליבה של הקהילה האולימפית".
יעל ארד: "לפני שנתיים, באך אמר בתל אביב ושוב היום שה-5 בספטמבר 1972 היה היום הנורא ביותר בספורט העולמי. הספורט הישראלי לא נהרס, הטרור לא ניצח. רצח 11 הספורטאים הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו. הם נרצחו באכזריות בזמן שייצגו את ישראל על ידי טרוריסטים קנאיים. 52 שנה אחר כך, ישראל שלחה 88 ספורטאים לפריז וכולנו הגענו לאתר ההנצחה בתל אביב. שם הבטחנו שכל פעם שדגל ישראל יונף בפריז, הוא יהיה גם בשבילם. כעת זכינו בשש מדליות אולימפיות, כולל אחת מזהב של תום ראובני, שהוא גם כאן איתנו.
"מאז המתקפה ב-7 באוקטובר, ישראל נמצאת בתקופה הקשה ביותר שלה. כל אחד מהאנשים שהגיעו עומד בקשיים משלו. זה לא קל להתחרות בזמן קבלת איומים על יקירינו בבית ולהתפלל על האנשים שלנו בעזה, שחטופים כבר 305 ימים. הספורטאים שלנו הביאו שמחה לישראל והראו את הערכים של הספורט שלנו לכל ילד וילדה בישראל. אנחנו מודים לאירוח שקיבלנו בפריז, השקעתם הרבה כדי שזה יקרה. אנשי ישראל רוצים שלום, אבל לא נחשוש להתמודד מול כל אתגר".
בסיום הטקס, הודלקו 11 נרות לזכר 11 הנרצחים וקמו לשירת ההמנון הלאומי 'התקווה'.
ב־5 בספטמבר 1972, במהלך האולימפיאדה ה־20 במינכן, נרצחו 11 מאנשי המשלחת האולימפית הישראלית - ספורטאים, מאמנים ושופטים - על ידי מחבלים פלשתינים מארגון "ספטמבר השחור". שניים נרצחו במגורי המשלחת הישראלית, תשעת האחרים הוחזקו כבני ערובה במשך כ־19 שעות ונרצחו בניסיון חילוץ כושל של משטרת בוואריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו