בניגוד למשחקים האולימפיים בטוקיו שהיו נטולי קהל בעקבות נגיף הקורונה, המשחקים האולימפיים ה־33 הנערכים בפריז מפוזרים בכל רחבי העיר.
בפארק עצום במערב העיר, באזור נידח שבו אפשר לראות שוטרים רצים אחרי כייסים והמוני פליטים מציפים את הספסלים, דווקא שם הוחלט להקים את מתחם האוהדים עם מסכי הענק והמועדונים של מדינות שונות שהחליטו להציג את ארצם כדי למשוך תיירים.
מול המועדון של מדינת צרפת הוקם לו מתחם דקטלון ענק - השותף הרשמי של המשחקים האולימפיים בפריז, עם עשרות עמדות אוכל, הפעלות לילדים, מגרשי משחקים, הופעות, מתקן אומגה, בירה שנשפכה כמו מים, וגם כאן הקרנות של תחרויות המשלחת הצרפתית.
שעת הפתיחה נקבעה ל־12, אבל כבר שעה וחצי קודם לכן אפשר היה לראות טור ארוך של כחצי קילומטר של ממתינים להיכנס. הסיבה? אורח הכבוד שהוזמן למתחם הוא לא אחר מאשר הכוכב המקומי, ומי שעשה היסטוריה מול הקהל הביתי, הג'ודוקא טדי רינר, שהשיג את הזהב גם בתחרות האישית במשקל של יותר מ־100 ק"ג, וגם בתחרות הקבוצתית המעורבת.
רינר, המחזיק גם בתואר קפטן קבוצת הספורטאים של דקטלון, היה צריך להגיע למתחם בשעה 13:00, אבל החגיגות של המדליות שנמשכו כל הלילה גרמו לדחייה ארוכה של הגעת הכוכב, שעוד עצר לאכול עם משפחתו והגיע לבסוף באיחור של שעתיים.
כל זה לא מנע מאלפי האוהדים להמתין לו בשמש הקופחת, לקרוא בשמו "טדי, טדי" ולנסות לעקוף את גדוד המאבטחים כדי להשיג את הסלפי המיוחל. לאחר מכן הוא עלה לגג של המתחם, ושם עלו אליו לרגל אוהדים כדי לקבל גלויה עם חתימה ולתפוס תמונה.
כשסיים את כל ההתחייבויות, התפנה רינר לקבוצה מצומצמת של עיתונאים צרפתים בכירים וכן לכתב זר אחד שנבחר - שליח "ישראל היום" לפריז. במשך דקות ארוכות ישבתי עם אחד הכוכבים הכי גדולים של האולימפיאדה הזו, בראיון בלעדי לתקשורת שאינה צרפתית.
"לאחר 20 שנה של קריירה, זאת הפעם הראשונה שהתרגשתי כל כך", סיפר רינר ל"ישראל היום". "היה לי שבוע נהדר ואני ממש מרגיש טוב שזה קרה ככה, עם קהל כזה, מול המשפחה שלי שבאה לעודד אותי.
"כל התחרויות שאני נוסע לחו"ל ומתאמן קשה - הכל היה שווה כדי להגיע לרגע המאושר הזה. עכשיו אני מבין למה כל העבודה הקשה השתלמה, ואני הכי שמח שעשיתי את זה כאן בבית".
וגם זכית בזהב עם הנבחרת.
"זה מדהים, זה היה החלום שלי. ידענו שאנחנו רוצים לשמור על התואר והצלחנו לעשות את זה".
עברתם בדרך את נבחרת ישראל, ונראה שהיה לכם די קל.
"זה לא היה קל, זה אף פעם לא קל. כל נבחרת וכל התמודדות הן שונות. למשחקים האולימפיים מגיעים הלוחמים הכי טובים בעולם, פעם אנחנו מנצחים ופעם אתם מנצחים. בכל תחרות יכול לקרות משהו אחר, בוודאי באולימפיאדה".
מה אתה חושב על נבחרת ישראל בג'ודו, שזכתה בשלוש מדליות?
"יש לכם נבחרת נהדרת. כולם יודעים שהג'ודו הישראלי הוא חזק, ויש לכם נבחרת חזקה. אני זוכר בשתי האולימפיאדות האחרונות שלי עד כמה אורי ששון היה יריב קשה".
כשתסיים את הקריירה, מה תרצה שיזכרו מטדי רינר?
"כל הילדים הצעירים שמסתכלים עכשיו וירצו לעשות ג'ודו, יזכרו אותי. זה יהיה משהו מאוד משמח בשבילי לשמוע שילד שמתחיל להתאמן עכשיו, יגיע יום אחד למשחקים האולימפיים משום שצפה בטדי רינר, אבל כל אלה הם גם רגעים בלתי נשכחים עבור הילדים שלי ועבור המשפחה שלי".
מבחינה מנטלית, איך הצלחת להתמודד עם הלחץ העצום הזה כל השנים?
"ברגע שהלחץ הזה נמצא - אתה יכול להמשיך את הקריירה שלך. אני אוהב סוג כזה של לחץ, בטח באירוע כזה כמו המשחקים האולימפיים, ועוד כאן בבית בפריז. אתה רוצה שתהיה לך דרך יפה, ועכשיו מבחינתי זה כמו חלום. אני מאחל לכל חברי הנבחרת הצרפתית שתהיה להם אותה הדרך כמו שלי".
יש לך הרבה מעריצים בישראל, ובעבר אמרת שיום אחד תגיע לבקר ולהתחרות בישראל. מתי זה יקרה?
"עכשיו אני רק רוצה לנוח ולהיות עם המשפחה שלי בחופשה. אני עוד לא יודע מתי אחזור להתחרות".
