מי שהם אוהדי אתלטיקה מעבר למשחקים האולימפיים, לא נשארו ממש המומים מהפיניש של פמקה בול להביא להולנד את הזהב ב-4X400 שליחים מעורב. כי זה בדיוק מה שעשתה בסוף אוגוסט שעבר בבודפשט בריצת ה-4X400 שליחים לנשים. אולי הרצה הג׳מייקנית מאותו היום - טרייסי אן וויליאמס - מרגישה עכשיו קצת יותר טוב כשראתה את בול עושה דבר דומה לאמריקנים.
מה שגורם לנו לגרד בראש היא השאלה למה הבחורה הזו לא רצה 400? יש לה איזושהי נטייה טבעית לא רעה לתחום.
״אין רצה טובה ממנה בעולם בהקפה אחת״, אמר לי באותו יום בבודפשט הפרשן האמריקני המצוין אנדרסון אמרול. אבל כמו בבודפשט, היא לא רשומה לריצה. אמרול לא יחיד - מאמרים שוברי לב נכתבו על כל שהנערה הנאיבית מאמרספורט מוותרת על מדליית זהב די בטוחה ותוקפת רק את הבלתי אפשרי: איך אפשר לנצח את סידני מקלופלין ב-400 משוכות? איך אפשר לנצח את ארצות הברית בשליחים?
ובכן, זו תשובה אחת. היא חייכנית ומסבירת פנים, אולי האתלטית האהובה באירופה, אבל לא אוהבת הרעיון שמישהו מדבר על משהו בלתי אפשרי. אתמול המחישה זאת בניצחון על שליחים ושליחות אמריקאים שקבעו שיא עולם כבר במוקדמות. הם נשארו עם השיא, להולנד חסרו 2 מאיות לשיא אבל את זה איש לא יזכור. אבל ה-47.93 שניות שלה העלו אפשרות ששיא ה-400 מ׳ של מריטה קוך, שמזמן היה צריך להימחק על ידי הרשויות, יימחק על ידי ההולנדית.
האמת, שאלתי אותה על עניין ה-400 בעצמי! היא הייתה עם חברותיה באזור הראיונות לאחר אותו ניצחון באליפות העולם. הן היו מחובקות. ״אני אוהבת את המשוכות שלי״, היא ענתה וכולן צחקו. אבל אולי זה הרמז לפתרון. נבחרת ה-400 של הולנד מאד מגובשת ומאד עמוקה. בול תמיד משבחת אותן גם אחרי ניצחונות אישיים. אולי לא רוצה לקחת מקום של רצה אחרת בנבחרת. נחמד - אבל אז המשיכה להרגיז אותנו עם שיאי עולם ב-400 מטרים באולם במהלך העונה.
חשוב לציין: ניסיון לרוץ 400 ו-400 משוכות היה מחייב את בול לרוץ כל יום במשחקים.
השאלה האחרת של היום הייתה הרבה פחות נעימה: מה גרם לשלי אן פרייזר לא להופיע לחצי גמר ריצת ה-100 מטרים? צילומים בהם היא נראית מגיעה לאצטדיון ונשלחת לכניסה אחרת הופיעו באינטרנט, אבל משלחת ג׳מייקה כבר הבהירה שהסיבה היא פציעה במפשעה. בהיעדרה, אבל זה היה קורה בכל מקרה, ג׳וליאן אלפרד הביאה מדליה ראשונה לסנט לוסיה - הזהב ב-100 מטרים נשים. ניצחון בפער מרשים של 15 מאיות על שאקירי ריצ׳רדסון.
זו המציאות הנפלאה של האתלטיקה בימינו. אלפרד נשלחה בגיל 14 לג׳מייקה- גם בקאריבים אבל לא כל כך קרובה - להתאמן בבית ספר תיכון ולהתקדם. אחר כך קיבלה מלגה לאוניברסיטת טקסס וזכתה פעמים באליפות המכללות. אז סנסציה ספורטיבית עצומה אין כאן. יש סיטואציה בה המקומות במעצמות האתלטיקה נגישים לכל ספורטאי בעולם. הן חולקות את הידע שלהן וגם נערות בסנט לוסיה יכולות לחלום ולהשיג.
חיכינו בדיוק רבע שעה לסיפור סינדרלה לאומי נוסף. סנט לוסיה היא סוג של מעצמה אזורית לעומת דומיניקה - 72 אלף תושבים שם נולדה טיאה לאפונד שעם 15.02 מ׳ זכתה בזהב בקפיצה משולשת. לאפונד בת ה-30 הגיעה בגיל צעיר לארצות הברית, רקדה בלט ובמכללת מרילנד הייתה מתחרת קרב 7 סבירה. אחד ממאמניה אמר לה: ״היית בלרינה אז המשולשת זה שלוש קפיצות״, וקריירה בינלאומית מצליחה יצאה לדרך.
אולי כאן ההזדמנות גם הפוכה: לאפונד היא במידה רבה אמריקנית, אבל היכולת לייצג את המדינה בה נולדה נותנת לה את השקט בידיעה שתהיה בכל אליפות עולמית גדולה. אבל השמחה שלה עבור ארצה הייתה אוטנטית: ״ראיתי את ג׳וליאן זוכה. בכיתי מאושר. חשבתי על האושר של האנשים בסנט לוסיה, ואמרתי לעצמי שצריך לעשות את זה גם עבור דומיניקה״, היא סיפרה. אבל היא לחלוטין גם בת ארצה. משתמשת בקשרים ובידע שלה למציאת מקומות לאתלטים מדומיניקה במכללות האמריקאיות.
יש מקום גם למעצמות וותיקות: חמש מששת הראשונים בקרב עשרה היו מאירופה, מרקוס רות׳ מנורבגיה זכה וסביר שארצו תוביל את אירופה במשחקים. הניצחון הרגיל של ריאן קראוזר בברזל, על המקום השני הרגיל של בן ארצו ג׳ו קובאץ׳ היה מוחץ, 22.90 מ׳, ופער של 75 סנטימטר. שלשום הערכות עסקו בשאלת פציעה במרפק. היום על השאלה אם מלבד היותו גדול זורקי הברזל אולי הוא גדול הזורקים במאה הזו?
והנה הנתון הבאמת מהמם: אחרי יומיים של אתלטיקה, רק שבע מדליות זהב חולקו, לחמש יבשות כבר יש אלופים אולימפיים באתלטיקה בפאריז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו