פיטר פלצ'יק ואורן סמדג'ה. צילום: אורן אהרוני

יש עת שנגמרות המילים והלב פועם בחוזקה והנפש מוצאת רוגע. יש זמן שבו עשייה אישית הופכת לאומית, מקבלת חשיבות מהותית, מיוחדת. יש תקופה שבה צריך כוחות מיוחדים כדי לעשות דברים משמעותיים ולתת תקווה. הימים האלו הם העת הזו, הימים האלו נותנים כוח לכולנו והם ההוכחה שאין על הרוח הישראלית!

תום ראובני לאחר קבלת הזהב האולימפי בשייט \\ אי.אפ.פי

הספורט הישראלי עבר דרך מאז הלסינקי 1952, לפני 72 שנים, מאז ההשתתפות הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים. הספורט הישראלי הפך אט־אט מתחביב למקצוענות, מסטארט־אפ לחברת הייטק, מספורט הישגי לאחד מקטרי המצוינות של החברה הישראלית.

ולצד כל אלה - השנה האחרונה הפכה כל אחד ואחת מאיתנו - ספורטאיות וספורטאים, מאמנות ומאמנים ומי שעוסק במנהיגות ספורט ציבורית לשגרירי הסברה בינלאומיים.

כיום כל ישראלי הנמצא בחזית ההסברה מרגיש שהוא נושא על כתפיו את זכותם של החטופים לשוב הביתה, את עוצמתם של הפצועים לבסס חיים חדשים ולהחלים ואת זכרם של הנופלים שחירפו נפשם עבורנו.

חברי נבחרת הג'ודו של ישראל, צילום: אורן אהרוני

המשלחת שלנו נסעה לפריז מלווה באיומים ביטחוניים, בפרובוקציות ומניפולציות רגשיות של שונאינו וציבור עולמי, חלקו בור ועם הארץ, שואב מידע מהפייק ניוז ברשתות חברתיות ולא מספרי ההיסטוריה והשכל הישר. ככל שאויבינו מייצרים מניפולציות כך אנחנו שואבים כוחות נוספים.

לפני ההגעה לפריז עשינו החלטה ברורה שהתשובה שלנו תהיה במאמץ, בערכים האולימפיים, ברוח הישראלית ובתשוקה להניף את דגל ישראל בכל אירוע. כשלאדם יש סנטר (center) ברור, כשאנחנו בטוחים בצדקתנו, כשאנחנו מאמינים ביכולות שלנו ומאמינים שמגיע לנו - אז אנחנו מצליחים למרות הקושי, למרות המורכבות.

בשם המשלחת הישראלית, אני רוצה לחזק אתכם כולכם, תסתכלו על הצעירות והצעירים האלה - יש בהם את הכוח של כל אחד מכן, מכם, הם המראה האמיתית של עם ישראל.

תום, ענבר, ארטיום, שרון, פיטר, רז - אתם ספורטאים ענקיים מקצועניים וריגשתם מדינה שלמה ולצדכם יש ספורטאיות וספורטאים רבים שראויים לשבחים על הופעות מרגשות.

אנחנו באמצע הדרך ויש לנו עוד תקוות אולימפיות שממתינות לתורן. אני קמה כל יום ומזכירה לעצמי שכוחנו באיחודנו, שאף אחד לא יכול לשבור אותנו ושהפסיפס הזה של החברה הישראלית שווה תקווה.

"עם ישראל חי!".