אנדי מארי שיחק את משחק היחידים האחרון בקריירה שלו בחודש שעבר. למעשה, אפילו אותו הבריטי לא סיים כמו שצריך, כשפרש אחרי 23 דקות בלבד על הדשא בטורניר קווינס הביתי. מאכזב, מפתיע ובעיקר מתסכל. במשחקים האולימפיים בפריז, בסיומם יתלה את המחבט, ישתתף רק בטורניר הזוגות יחד עם דניאל אוואנס, אבל לפרידה המכובדת הוא יזכה. פשוט, כי מגיע לו. כל כך מגיע לו.
"האולימפיאדה הייתה מיוחדת להפליא עבורי והיו לי כמה זיכרונות מדהימים על המגרש, במיוחד בלונדון", אמר מארי ביום חמישי כשהודיע כי יפרוש ברגע האחרון מטורניר היחידים. "אני שמח שזכיתי לעשות את זה פעם נוספת. זה מצער. התאמנתי כדי להתכונן ולשחק גם ביחידים וגם בזוגות, אבל אני מזדקן, אז זה נהיה יותר קשה להתאושש מפציעות".
למי שאולי שכח וסביר מאוד להניח שלא מעט שכחו, נזכיר - אנדי מארי הוא "מלך הטורנירים האולימפיים". הוא זכה במדליית הזהב בלונדון 2012 לעיני הקהל הביתי ועשה זאת שוב בריו 2016. עד היום, הוא היחידי שזכה פעמיים במשחקים האולימפיים. באיזשהו מקום, זה הניצחון הכי גדול שלו על 3 הגדולים.
בדיעבד, ב-2017 סיפור האהבה בין מארי לטניס הפך לטרגי במונחים ספורטיביים. רדיפה מתמשכת אחר הכישרון שנגוז ברגע אחד בעקבות הניתוח בירך ששינה הכל, זכייה ב-2 טורנירים בלבד מאז, והרבה, אבל הרבה מאוד תסכול ב-7 שנים שבהן סירב לוותר על האהבה הכי גדולה שלו, למרות שהיא כבר לא כל כך אהבה אותו בחזרה. 7 שנים קשות, דווקא אחרי השנה המוצלחת ביותר בקריירה שלו.
מארי לפדרר-נדאל-ג'וקוביץ' הוא הניימאר של מסי ורונאלדו. הכי גדול בתקופתם - אחריהם, זה שכולם דיברו אליו - אחריהם, הכישרוני ביותר - אחריהם. הוא תמיד היה בצילם, וכל הישג ענק שלו תמיד היה מלווה בסיפוק כפול ומכופל - לא רק מעצם ההישג, אלא מעצם זה שהשיג אותו, בעידן שלהם.
את המושג ה"ביג-3" כולם מכירים, אבל המקור הוא ה"ביג-4". מארי תמיד רדף אחריהם, ולא פלא ש-3 מ-5 ההישגים הגדולים ביותר שלו הגיעו מול ניצחון בגמר על יריביו הגדולים ביותר. המדליה האולימפית הראשונה שלו - מול פדרר. הגרנד סלאם הראשון שלו - מול ג'וקוביץ'. ווימבלדון הראשון שלו - גם מול ג'וקוביץ'.
"מארי היה זוכה לפחות ב-10 תארי גרנד סלאם אם לא היה משחק במקביל לשלושת הגדולים" אמר עליו לפני כמה חודשים אגדת העבר מאטס וילנדר השוודי. כשמביטים על סטטיסטיקת גמרי הגרנד סלאמים שלו, מבינים כמה המשפט הזה מתקרב לאמת - 8 הפסדים, מתוכם 5 לג'וקוביץ' ו-3 לפדרר.
נכון, לא היו לו הסטייל של פדרר, העוצמות של נדאל או הכושר של ג'וקוביץ'. אבל בואו, לאף אחד לא היה. רק שהוא היחיד שבאמת, אבל באמת אתגר אותם בשנים הכי גדולות שלהם ואפילו הצליח לפלס את דרכו בדם, יזע, דמעות וטניס מטורף למקום הראשון בעולם.
אפילו נובאק ג'וקוביץ', בעיני לא מעט אנשים הטניסאי הגדול בהיסטוריה, היה ונותר בצילם של פדרר ונדאל. ככה זה, כמו שרשרת המזון. מארי אולי היה בתחתית פירמידת 4 הגדולים, אבל כל דור ודור של טניסאים צעירים צריך לדעת ולהכיר את הסיפור של אנדי מארי - האיש שלא ויתר עד לשנייה האחרונה וגם הצליח להותיר חותם, בזמן שאף אחד לא השאיר לו מקום לעשות זאת.
