אירועים אולימפיים לפני טקס הפתיחה הם לרוב שוליים, מוקדמות חץ וקשת או כדורגל בערים אחרות, אבל הסטאד דה פראנס ירעד היום (רביעי). אנטואן דופונט בן ה-27, הספורטאי האהוב ביותר בצרפת, יחל בניסיון להביא לארצו את הזהב ברוגבי שביעיות. הרבה סופרסטארים יככבו במשחקים הללו. אבל דופונט הוא שונה: הוא היה צריך ללמוד תחום חדש בכדי להשתתף.
תשעה חודשים לפני כן באותו אצטדיון. יליד הפירנאים והשחקן הטוב בעולם הוביל את הנבחרת במשחק רבע גמר גביע העולם מול האלופה דרום אפריקה. לצרפת המארחת, עם הליגה המקומית החזקה בעולם, היו תקוות עצומות לגביע עולם ראשון.
דופונט ששבר את הלסת במשחק בית מוקדם עשה מאמץ על אנושי לחזור לשורות. הוא הבריק במשחק דרמטי וברוטלי שהוגדר על ידי רבים למשחק הרוגבי הטוב שאי פעם שוחק. אבל צרפת נוצחה 29:28. דופונט ירד בדמעות מהמגרש - והחליט לעבור לרוגבי-שביעיות, הגירסה האולימפית של המשחק.
מגרש דומה, אבל במקום 15 שחקנים בקבוצה, 80 דקות ופעם בשבוע, באולימפי זה 7-על-7, 7 דקות לכל מחצית ומספר משחקים ביום. ברמת נבחרות העילית אלו ענפים שונים עם שחקנים שונים. הרוגבי המלא הוא מבוסס טריטוריה, משחקים בו גם ענקים כבדים ולפרקים הוא סטטי. רוגבי השביעיות הוא 14 דקות של תנועה מתמדת. שחקנים מעולים שניסו את המעבר עם תקווה למדליה אולימפית נחלו אכזבות. למשל סוני ביל וויליאמס הניו זילנדי.
רק שדופונט זה גאון. הוא עזב את הנבחרת הלאומית למשחקי שש האומות, מעשית אליפות אירופה השנתית, בכדי לעבור לנבחרת השביעיות. שם הפורמט הוא סבב עולמי. בטורניר הבינלאומי הראשון בסבב הוביל את צרפת למקום שלישי. בטורניר הבא במרץ כבר הוליך אותה לזכיה ראשונה בטורניר סבב מאז 2005.
הקושי העיקרי במעבר? "אלו טורנירים בהם אתה יוצא מהמלון ב-6.30 בבוקר וחוזר ב9.30 בערב, שלושה משחקים ביום. זה מתיש", אמר.. אגב, במשחקים האולימפיים עושים את זה רק פעמיים ביום. האולימפיאדה עוד הייתה רחוקה אז דופונט חזר לקבוצתו טולוז ברוגבי-15. הוא הוליך אותה לניצחונות בגמר גביע האלופות מול ליינסטר האירית וגמר הליגה הצרפתית מול בורדו. שחקן המשחק בשני האירועים.
אחר כך חזר מיד לסבב השביעיות ועכשיו כבר הוליך את צרפת לזכיה היסטורית בגמר הסבב במדריד, עם ניצחונות על פיג׳י וארגנטינה, שתיים מהמועמדות לזהב בפריז. כבר לא קוריוז: דופונט לא ישחק כדי למכור כרטיסים. הוא ישחק על מדליות.
אל תתנו לכינוי "מסי של הרוגבי" להטעות אתכם. כן, הרגליים שלו מכושפות. כן, המסירות שערורייתיות בתעוזתן. דופונט עם הכדור הוא טריפונוב על הפסנתר. אבל דופונט ההגנתי הוא ההשראה האמיתית. עם 1.75 מ׳ בלבד הוא דחוס עוצמות מאורניום. רודף אחרי קיצונים עם מהירות אולימפית. משליך לאדמה שחקני קו של 200 סנטימטרים ו-120 קילוגרם. תשוקה ג׳ורדנית להתחרות בכל מהלך.
יש עוד מועמדות לטורניר הזה. כשהרוגבי התקבל למשחקים האולימפיים אחד הטיעונים בקבלתו הוא מתן סיכוי למדליות לאיי האוקיאנוס השקט. פיג׳י עמדה בציפיות וזכתה בשני הטורנירים הראשונים. קמיניאלו רסקו ואגדת המשחק ג׳רי טוואי יובילו הפעם נבחרת שהיא פרסומת בשר ודם למשחק.
ארגנטינה מובילה את הסבב העולמי בשנה האחרונה אבל תחסר עד הגמר את שחקן השנה בעולם, רודריגו איסגרו, בגלל הרחקה. מרכוס מונטה יצטרך לסחוב את הנבחרת בהיעדרו. אין משחק רוגבי בשום פורמט בו אפשר לשלול את סיכויי ניו זילנד לנצח. לירוי קרטר ואקילה רוסיקולואה הם שניים מהכוכבים הרבים בשורות. גם טרי קנדי מאירלנד הוא כשרון מרהיב.
הטורניר בו הכדורגל הבינלאומי נולד
טורניר הכדורגל מעניין את ישראל והמשתתפות בו, את שאר העולם הרבה פחות. אבל, טורניר כדורגל אולימפי קודם בפריז היה אולי טורניר הכדורגל החשוב אי פעם. הרבה נכתב בימים האחרונים על החשיבות של משחקי פריז 1924.
המשחקים המודרניים הראשונים עם צילומי קולנוע ושידורי רוגבי הולידו את הסופרסטארים הראשונים, כמו פאבו נורמי וג׳וני ווייסמילר. אבל גם את האירוע המתחרה הגדול של התנועה האולימפית על הבימה העולמית. פיפ"א, ארגון קטן ולא משמעותי שבאופן כללי ארגן את הכדורגל בין המדינות הלא-בריטיות, קיבל לידיו לראשונה את ארגון הטורניר.
הוא כינה אותו "אליפות העולם בכדורגל", והטורניר בעצם נערך והסתיים כחודש לפני המשחקים האולימפיים. בריטניה בחרה להישאר בחוץ, אבל בכדי לתת ערך לכותרת הוזמנו נבחרות מחוץ לאירופה. שלוש הגיעו: מצרים, ארצות הברית ואורוגוואי, ששכחו אפילו לכלול בפוסטר של המשחקים.
למשחק הראשון של אורוגוואי הגיעו 3,000 צופים כי את מי מעניינת מדינה נידחת קטנטנה בדרום אמריקה? היא ניצחה 0:7 את יוגוסלביה והעדויות מהמשחק היו תדהמה מוחלטת. כדורגל ששוחק על הקרקע במבנה טקטי סדור עם יכולת אישית וירטואוזית שלא נראתה באירופה.
למשחק הבא מול האמריקנים הגיעו כבר 10,000 צופים ואחר כך 40,000 לצפות בניצחון 1:5 על צרפת. מכאן, בחצי הגמר מול הולנד ובגמר מול שוויץ האיצטדיון האולימפי בקולומב התמלא ויותר מזה: הדיווחים הם על 10,000 שנשארו בחוץ כשאורוגוואי ניצחה 0:3 את שוויץ וזכתה בזהב.
הקטור סקרונה ופדרו פטרון כבשו בצרורות, אבל גנרל המגרש היה חוזה ליאנדרו אנדראדה. הוא נע בטבעיות מההגנה לקישור להתקפה, חילק מסירות ושלט בקצב המשחק עם חן אמנותי שאולי נבעו מהיותו מוזיקאי בקרנבל בילדותו בעיר סלטו. הייתה לו תכונה נוספת שהאירופאים של 1924 מעולם לא ראו או ייחסו להצטיינות בספורט: הוא היה שחור! אומר לכם כך: כבוד לג׳סי אואנס, לג׳קי רובינסון וגם לפלה ומייקל ג׳ורדן. היסטורית וחברתית, אנדראדה חשוב לא פחות.
אורוגוואי מינפה במהירות את הצלחתה. ערכה סיור באירופה שמילא את האצטדיונים בצופים ואת הכיסים במזומנים. לאירופאים זה התאים: האנגלים אמנם המציאו את העסק, אבל יכולים לנוח בבית עם הסגנון הדלוח שלהם. פיפ"א החליטה להשיק את גביע העולם וכתודה נתנה לאורוגוואי את האירוח.
בארגנטינה אכלו את הלב. הם היו תמיד שקולים לאורוגוואי וחיפשו את האדיוט שהחליט לא לסוע לפריז. עכשיו הם ארגנו בעצמם מסעות לאירופה, בהצלחה יחסית אבל רחוקים מההיסטריה סביב אורוגוואי.
בהמשך אותה שנה זכתה אורוגוואי בקופה אמריקה. ובגמר האולימפי הבא באמסטרדם 1928 ניצחה את ארגנטינהה 1:2 בגמר חוזר. הן הגיעו שוב לגמר במונדיאל הראשון ב-1930. ושוב אורוגוואי ניצחה, 2:4. אנדראדה עדיין היה מנהיג הנבחרת. פיפ"א אגב מכירה בזכותה של אורוגוואי לענוד 4 כוכבים על חולצתה, המציינים מלבד זכיה בשני מונדיאלים רשמיים גם את הניצחונות האולימפיים ב-1924 ו-1928.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
