בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר, איתי כהן בן ה־15 יצא מביתו שבקיבוץ אור הנר לאזור כפר עזה, שם היה אמור להתאמן עם חבריו לטריאתלון. איתי הצעיר והמוכשר אוהב מאוד ספורט אתגרי, אבל לאתגר המסויט שציפה לו ולחבריו הוא לא היה מוכן.
בצומת מפלסים נפתחה עליהם אש כבדה מצד מחבלים, שארבו להם מחופשים לחיילי צה"ל. הרכב שבו נסע איתי רוסס בעשרות קליעים, ורק בזכות התושייה של הנהג, אביו של אחד מהמתאמנים ובנו שזיהה ראשון שמדובר במחבלים הם נחלצו מהאש, ועצרו רק בתחנת דלק באזור שבו הרגישו בטוחים. אלא שאז איתי גילה שהוא מכוסה בדם, ומאוחר יותר התברר שאחד מהקליעים חדר לראשו - והוא איבד את הראייה בעין ימין.
למרות הפציעה הקשה חייו של איתי ניצלו, ונראה שאת רוחו האיתנה ואת תשוקתו לשוב לתחרויות טריאתלון אי אפשר לשבור. את הליך השיקום הוא עבר בבית החולים וולפסון בחולון, שם נותח כמה פעמים. זה לקח לא מעט זמן, אבל לבסוף הוא שב להתאמן, ובזכות כוח רצון והתמדה הוא חזר לרמת כושר שאפשרה לו להאמין שהוא עוד יכבוש מחדש את התחרויות ויוכיח את עצמו.
קשה ככל שיהיה, סיפורו מעורר ההשראה של איתי - המשלב כוח רצון, עקביות, אופטימיות מיוחדת וסירוב לוותר על חלומו - הרשים מאוד את רוכב האופניים מיכאל יעקובלב, שעשה הקיץ היסטוריה והפך לישראלי הראשון שיתחרה במשחקים האולימפיים באופני מסלול. זמן קצר לפני שהוא עולה על המטוס לפריז, הפגשנו בינו לבין איתי באולם הוולודרום בהדר יוסף, לשיחה על ספורט, על הכנות אולימפיות ועל חוויית האימים של 7 באוקטובר.
"ואז קיבלתי כדור בראש"
יעקובלב עלה לישראל מרוסיה באוגוסט 2022 בעקבות המלחמה עם אוקראינה. בינו לבין איתי עומד מחסום השפה, מכיוון שהנער לא דובר אנגלית שוטפת והעברית של יעקובלב מועטה, אך השניים מתגברים על הקושי בקלות וגולשים לשיחה מרגשת. "אני בסדר", עונה איתי לשאלתו של מיכאל על מצבו, "חזרתי להתאמן, ואנחנו אפילו נוסעים לאילת לרכוב. אני אוהב לרכוב, אבל לאחרונה אני יותר אוהב לגלוש".
מיכאל מזמין את איתי לרכוב איתו בוולודרום, ומופתע לגלות שאיתי מכיר את המסלול: "לא הייתי פה לפני 7 באוקטובר, אבל מאז הביאו אותי כמה פעמים ואני אוהב לעשות כאן ספרינטים".
האזכור של 7 באוקטובר שובר סופית את הקרח בין השניים. "תוכל לספר מה עברת בשבת השחורה?", תוהה מיכאל, ואיתי משתף: "קמנו ויצאנו לרכוב. כשהתחיל המטח הכבד של הטילים נשכבנו על הכביש. ראינו את הטילים ורצנו אל המיגונית שמאחורינו. חיכינו שאבא של חבר יגיע, העמסנו את האופניים על הרכב ונסענו לכיוון הבית. בדרך, בכביש 232 ליד מפלסים, נקלענו למארב שהיו בו בערך 30 מחבלים, שירו עלינו. הסתובבנו ועצרנו עם גב הרכב אליהם, ובשלב הזה כבר היו לי צלצולים באוזניים. המחבלים הפסיקו לירות, והיינו בטוחים שאלה חיילים. אבי, אביו של החבר, פתח את הדלת וצעק להם: 'למה אתם יורים? אנחנו יהודים!' - ואז קיבל כדור ביד.
"באותו הרגע נפל לנו האסימון שאלה מחבלים. הצלחנו להסתובב לכיוון כפר עזה, ואז קיבלתי כדור בראש ורסיסים כיסו את הפנים שלי". מיכאל נרעד מהתיאור: "איך מתאוששים מדבר כזה?", ואיתי משיב: "היתה תקופה לא קלה בבית החולים עם הניתוחים, אבל חזרתי לעשות ספורט. אני גולש קיט, מתאמן שוב לטריאתלון ולאחרונה גם רוכב, כאן בוולודרום ובטבע. אני נהנה מכל רגע. הספורט מאוד חשוב לי, זה מחזק אותי".
"להשקיע, בלי חרטות"
יעקובלב בן ה־23 נחשב אחת מהתקוות הגדולות של ישראל למדליה בפריז. עוד לפני שהגיע לישראל הרזומה שלו היה מרשים, וכלל מדליית ארד באליפות העולם 2021 במרוץ קיירין ומדליית ארד נוספת באליפות אירופה באותה השנה במרוץ הספרינט. אז, כאמור, עוד ייצג את מולדתו רוסיה. לארץ הגיע עם הוריו וסבתו, ובתחילת 2023 ייצג לראשונה את ישראל.
מהר מאוד הוא זכה במדליית כסף בסבב גביע האומות בתחרות שנערכה במצרים, ואף הוכתר בהמשך לאלוף ישראל.
את ההיסטוריה הוא החל לרשום בינואר השנה, כשזכה במדליית ארד במרוץ הספרינט באליפות אירופה בהולנד. זו היתה המדליה הראשונה של ישראל בענף. שלושה חודשים לאחר מכן גם השיג את הכרטיס האולימפי בזכות דירוגו העולמי. "אני מייצג את ישראל ואעשה הכל כדי להיות הכי טוב", הוא משתף את איתי בהתרגשות.
"אני מרגיש גאווה ללבוש את המדים האלו, ואעשה כל מה שאפשר כדי שהמדינה תהיה גאה בי". איתי מקשיב ומבקש: "אתה יכול לתת לי טיפים בספורט?". מיכאל משיב: "אם אתה אוהב את זה - תמשיך להשקיע בזה בלי חרטות, ואז אתה יכול להשיג כל דבר שאתה רוצה". "מה החלום שלך?", שואל איתי. "החלום הכי גדול שלי זה להביא לישראל מדליה אולימפית, ואני עובד קשה כדי שזה יקרה. למעשה, זו מטרת הקריירה העיקרית שלי".
הפינג־פונג בין השניים נמשך, ומיכאל שואל את איתי מה החלום הגדול שלו. "אני עוד צעיר, ועדיין לא יודע מה החלום הגדול שלי", איתי עונה. "בינתיים אני רק רוצה לכייף. אחרי מה שעברתי - זה כיף גדול להחזיר לעצמי את השפיות. זה עוזר לי להחלים, ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב".
"אתה מעורר בי השראה"
למביט מהצד על מיכאל ואיתי קשה לא לדמוע מהחיבור המיוחד כל כך. האנרגיה בין השניים מורגשת ומרגשת לאורך כל המפגש. "אתה מעורר בי השראה", אומר הספורטאי האולימפי לחברו הצעיר, "זה מדהים איך שאתה ממשיך להתאמן ולרכוב על אופניים. אחרי כל מה שעברת אתה ממשיך להיות חזק, ואני מקווה שעוד הרבה ילדים יקראו את הכתבה וישאבו ממך השראה. זאת גם המטרה שלי, שבסופו של דבר יראו את ההצלחות שלי ויחד נגדיל את מספר הספורטאים בענף".
איתי מוקסם מהמילים החמות של מיכאל. "גם אתה מהווה השראה בשבילי, עם כל ההשקעה שלך והזמן שאתה מקדיש לספורט", הוא אומר למי שהפך למודל החיקוי שלו. "מקווה יום אחד להיות כמוך ולהגיע להישגים שלך. לצד זה, המסר שלי הוא ליהנות ולא לשקוע, לדבר עם אנשים על מה שצריך, וכמובן - להמשיך בספורט".
רגע לפני שהם נפרדים מיכאל מסכם: "עם כוח הרצון שלך, איתי, אני בטוח שנראה אותך באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028". איתי משתתק לרגע, ומשיב בחיוך: "הלוואי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו