124 שנים עברו מאז אירחה פריז את המשחקים האולימפיים בפעם הראשונה שלה, והשנייה בסך הכל באולימפיאדה המודרנית. במובנים מסוימים, יש מי שיגדירו את המשחקים הללו כגרועים ביותר בהיסטוריה. פייר דה קוברטן בעצמו סיכם את המשחקים במשפט: "נס שהתנועה האולימפית שרדה את זה". אז מה הפך את פריז 1900 לסיוט מביך, ואיזו היסטוריה בכל זאת נעשתה במשחקים האלה?
דה קוברטן, שהפך את המשחקים האולימפיים המודרניים מחלום למציאות משנה עולם, החליט שעוד בימי חייו המשחקים יגיעו לפריז. הבעיה היתה שהצרפתים לא היו מוכנים לגמרי לאירוח, והוחלט לקיים את המשחקים במקביל לתערוכה העולמית, שנערכה גם היא בעיר האורות.
הרעיון לארח שני אירועים גדולים במקביל נועד לחסוך בעלויות, ובעיקר למשוך אלפי צופים. בפועל, עוד לפני ששני האירועים החלו, אנשי התערוכה העולמית התייחסו למשחקים האולימפיים כסרח עודף שרק מפריע לתערוכה להתקיים.
ב־14 במאי יצאו המשחקים לדרך בלי טקס פתיחה, כחלק מהתערוכה העולמית. כלומר, תלוי למה אתם קוראים "משחקים", כי גם בתערוכה העולמית היו תחרויות ספורטיביות, שהתערבבו אלו באלו.
המשחקים הוגדרו בתוכניות "תחרות תרגילים פיזיים וספורט בינלאומית", ונקראו בתקשורת "אליפות פריז" ו"הגרנד פרי של התערוכה". משחקים אולימפיים? גם, אבל הבלגן הגדול שהחל עם תחילת המשחקים גרם לכך שהם יימשכו יותר מחמישה חודשים.
לשם השוואה, באתונה ארבע שנים לפני כן המשחקים נמשכו עשרה ימים בלבד, עם 250 ספורטאים - רבע מהמספר בפריז, שם 20 ספורטאיות השתתפו ועשו היסטוריה עוד לפני שהמשחקים התחילו בכלל. אירוע השיא היה תחרויות הסיף, שאליהן נמכרו 155 כרטיסים.
היתה אולימפיאדה?
המספר הגדול של הספורטאים היה אחת מהסיבות לכך שהארגון היה מזעזע מהרגע הראשון. תחרויות הדגל באתלטיקה נערכו על דשא, והמשוכות אולתרו מברזי כיבוי ומטלפונים ציבוריים. בתחרות המרתון רצו בתוך העיר, ויושבי בתי הקפה התעצבנו מהרצים. חלקם כמעט נדרסו בידי מכוניות, ואחרים כמעט נפלו לנהר הסן. ואם זה לא מספיק - בתחרויות הזריקות הדיסקוסים כמעט פגעו לצופים בראש. בחלק מהתוצאות התעורר חשד נוכח האופן שבו הושגו.
האתלטיקה היתה רק ביטוי אחד לחוסר הארגון. בכמה ענפים התחרו רק שתי מדינות. במשיכת החבל, בגלל מיעוט המשתתפים, זכתה קבוצה שבדית־דנית במקום ששתי המדינות יתחרו זו בזו. בתחרויות הקליעה כמעט נגמרו היונים, לאחר שיותר מ־300 הוקרבו וחלקן צנחו על העצים לאחר שנורו למוות. הקפיצה במוט לא היתה חלק מהאתלטיקה, אלא ממקצועות ההתעמלות, כי המארגנים המקומיים חשבו שזה יתאים יותר. זו היתה הפעם היחידה בהיסטוריה.
ב־28 באוקטובר, לאחר שהצרפתים כשלו בארגון טקס הסיום, המשחקים תמו. צרפת הובילה את טבלת ההישגים עם כ־100 מדליות. כתוצאה מהכאוס, לפחות 20 ספורטאים וספורטאיות חזרו לבתיהם עם מדליות שאיש לא ידע אם הן שייכות לתערוכה העולמית או למשחקים האולימפיים.
רק בסוף המאה הצליח הוועד האולימפי להגדיר סופית את הזוכים במדליות האולימפיות ולהכיר בהם. רובם, כמובן, הלכו לעולמם הרבה לפני שזכו בהכרה. במחקרים היסטוריים שנערכו לאחר המשחקים, רבים מתושבי פריז הודו שלא ידעו כלל כי בעיר נערכה אולימפיאדה.
פריצת דרך, למרות הכל
חוץ מהאירועים המוזרים, המשחקים האולימפיים הללו עשו היסטוריה, מכיוון שנשים השתתפו בהם לראשונה. עם זאת, לאחר מכן הצרפתים היו שותפים - בצוותא עם מדינה שוביניסטית נוספת, ארה"ב - להחלטה שמקומן של הנשים אינו במשחקים האולימפיים. הנשים שבו להתחרות רק לאחר 24 שנים, שוב בפריז.
משחק הדשא, קרוקט (לא לבלבל עם קריקט), היה הראשון שהשתתפה בו נבחרת נשים - זאת של צרפת. היחידים שצפו במשחקים היו הגנן של אזור התחרויות ועוד אדם אחד, שלפי דיווח בעיתונות הצרפתית רכש כרטיס במחיר מלא.
הכוכבת של המשחקים היתה שארלוט קופר, הטניסאית הגדולה ביותר של התקופה, ששיחקה עם חצאית עד הקרסול. היא הפכה לאישה הראשונה שזוכה בזהב במשחקים האולימפיים במקצוע אישי, והוסיפה מדליה גם בזוגות המעורבים.
לאחר שנים התברר שלטורניר האולימפי ההיסטורי היא הגיעה כשהיא כמעט חירשת לגמרי. הקדימה אותה במדליה במקצועות מעורבים הלן דה פורטאלה, שזכתה בזהב בחתירה כנציגה הנשית של נבחרת שווייץ. היא גם היתה האישה הראשונה שנכנסה למעגל התחרויות האולימפיות.
בעקבות התערוכה והמשחקים בפריז, הצרפתים פתחו את המאה כ"מרכז העולם המודרני" (עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה), בין השאר מכיוון ששינו רבות בהיבט הספורטיבי והטכנולוגי של המשחקים. עתה, כשפריז מארחת את המשחקים 124 שנים לאחר מכן, במאה ה־21, נותר רק לקוות ששוב היא תשים את עצמה במרכז היקום - רגע לפני שהעולם שוב יעבור שינויים מרחיקי לכת, כפי שנראה, שלא לדבר על צרפת עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו