ב־28 ביולי, במרסיי שבצרפת, גולש הרוח תום ראובני ינסה לעשות מה שלא נעשה בענף מאז 2008 - להשיג מדליה אולימפית עבור ישראל.
כבר כילד ראובני בן ה־23 היה הולך עם אביו לים וצופה בו גולש. בגיל 8 הוא עלה לראשונה על הגלשן, ומאז ועד היום לא ירד ממנו. הוא הגיע לשורה של הישגים מרשימים, ובקמפיין האחרון באליפות העולם ב־2022 סיים במקום השמיני. שנה מאוחר יותר הוא זכה במדליית הארד בתחרות במסגרת גביע העולם, והשנה דורג שמיני באליפות העולם, מה שבסופו של דבר הביא לו את הניקוד הגבוה ביותר בין הישראלים, ואת הכרטיס לאולימפיאדת פריז בגלישת רוח בדגם ה־IQFoil.
"תמיד התחברתי לגלישה וידעתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות", מספר ראובני בראיון ל"ישראל היום". "שיחקתי גם כדורגל בגיל צעיר, הייתי ילד מאוד ספורטיבי, אבל תמיד ידעתי שהגלישה זה הדבר שאני טוב בו. עקבתי אחרי העולם התחרותי והאולימפי.
"נכון, בהתחלה לא הייתי הכי טוב, אבל עשיתי את המקסימום", הוא מודה. "התאמנתי קשה, וזה הוביל לפריצה שלי בגיל 16. עד אז אפילו לא הייתי בטופ 5 בארץ. יכול להיות שהסיבה לכך היתה שתמיד התחריתי מול יריבים בוגרים יותר. כשהתבגרתי הגיע הקליק הזה, וזה היה כיף".
תמיד חלמת על אולימפיאדה?
"כן. אתה מאמין שאתה יכול להגיע לאולימפיאדה ולהיות גולש טוב, והאמנתי לאורך כל הדרך. החלום היה להגיע לטוקיו. הייתי קרוב ונתתי פייט רציני במבחנים, אבל הייתי קצת צעיר. את הלוח שלי בחדר עם הכיתוב 'טוקיו 2020' החלפתי ב'פריז 2024'. תמיד האמנתי - ועכשיו זה קורה. אבל אני לא רוצה רק להגיע לאולימפיאדה, אלא להגיע להישגים".
עד לרגע האחרון היה מאבק על הכרטיס לפריז.
"אנחנו ביחסים טובים בנבחרת. בסופו של דבר אנחנו מטיילים יחד ברחבי העולם, מתאמנים ועושים הכל יחד. גם עכשיו חברי הנבחרת עוזרים לי, כדי שאמקסם את היכולות שלי באולימפיאדה. בטוקיו אני עזרתי ליואב כהן, ועכשיו זה הפוך. חברים בחוף ויריבים במים.
"אמנם היה לי קשה לצפות באולימפיאדת טוקיו מהבית, כי בסוף זה החלום שלי ורציתי להיות שם - אבל הגיע ליואב. יש לנו המון גולשים טובים, גם בנשים וגם בגברים. לא להיות באולימפיאדה זה צובט בלב, אבל גם להיות אלוף עולם זה הישג בפני עצמו, ואת זה אסור לשכוח".
איך הקשר שלך עם מאמן הנבחרת, האלוף האולימפי גל פרידמן?
"יש לנו קשר טוב, ואני לומד ממנו הרבה. הוא מספר לי על ההכנה שהוא עשה לאולימפיאדה, על איך מתמודדים עם מצבים מורכבים, איך לנהל את השיוטים. אני מקווה שנצליח ביחד.
"כשהייתי קטן הייתי מסתכל על מייקל פלפס ועל יוסיין בולט, אבל כשהכרתי את עולם גלישת הרוח והבנתי מי זה גל פרידמן - הערצתי אותו, והחלום שלי היה להיות ספורטאי בסדר הגודל שלו. הדרך עוד ארוכה ויש עוד עבודה קשה לפנינו".
איפה היית ב־7 באוקטובר?
"הייתי באילת, במחנה אימונים, ולקח לי זמן להפנים. קמנו בבוקר והלכתי להתאמן כרגיל. כשהגעתי למועדון אמרו לי 'אתה לא מבין מה קרה', והראו לי את הסרטונים משדרות עם הג'יפים של המחבלים. כשהבנו שהמצב חמור - ויתרנו על האימון. היה מאוד קשה לחזור להתאמן אחרי שאנשים שאני מכיר היו ב'נובה', ואח שלי נלחם בעזה. קשה לחשוב על מה שעוברות משפחות החללים והחטופים. זה הדבר הכי רע שיכול לקרות".
איך זה לייצג את המדינה בימים כאלה?
"זה מדהים, אני גאה לייצג את המדינה. מצד אחד זה מוזר, כי יש עוד כ־130 חטופים והרבה חיילים שנלחמים בעזה. לפעמים אני מרגיש אשמה, למה אני פה והם שם. אבל אני רוצה להמשיך לייצג אותנו ולהביא כבוד ושמחה".
מרסיי היא לא עיר ידידותית ליהודים.
"אני יודע שקוראים לה 'בירת המוסלמים של אירופה'. לפעמים יש חששות, כולנו יודעים מה קרה במינכן 1972. אני מקווה שדבר כזה לא יקרה בצרפת, ואני יודע שתהיה אבטחה טובה, שזה מרגיע".
איך לא הצלחנו להשיג מדליה אולימפית מאז 2008, למרות ההצלחות באליפויות העולם?
"אני חושב שבקמפיין הקודם היינו מאוד קרובים, ואני בטוח שעכשיו זה הזמן. יש לי תחושה טובה לגבי הנשים. אני לא מסתכל על עצמי כמועמד, אבל הכל יכול להיות. אני אהיה מרוצה אם אדע שנתתי את כל־כולי".
אתה כבר מדמיין את השיוט הראשון?
"אני מריץ סרטים בראש, אבל אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי, אלא להתרכז בעבודה שיש לי. אני לא רוצה להסתכל על זה כעל תחרות מיוחדת, אלא כעל עוד תחרות. בכל תחרות אני רוצה להצליח - זאת תמיד המטרה".
