דווקא ביפן הרחוקה, בעיר כמו טוקיו שאמורה להיות ידידותית לישראלים, הותקפה אתמול (שבת) נבחרת הגברים של ישראל בג'ודו. המשלחת שמצאה את עצמה מוקפת באלפי מפגינים פרו פלשתינאים לאחר שסיימה אימון והיתה בדרכה לארוחת צהריים.
מאז השבעה באוקטובר, הספורטאים הישראלים נתקלים כמעט על בסיס יומי בתגובות עוינות ברשתות החברתיות, סופגים שריקות בוז בתחרויות, ויריבים שעד לא מזמן היו חברים מחוץ למזרן - תופסים צד אנטי-ישראלי גם בלי ממש להבין את תמונת המצב.
אולי בגלל זה, קשה מאוד לשפוט את האמוציות של פיטר פלצ'יק ושגיא מוקי שהתייצבו מול המפגינים וניסו לקיים איתם שיחה כדי לפקוח את עיניהם. אך במצב כיום, כשהצד השני אטום בדעותיו ורק משנן סלוגנים כמו "לשחרר את פלשתין", כל זה היה די מיותר.
גם לעמוד בתוך סביבה עוינת ולשיר את התקווה, או להוציא את חליפה הג'ודו ולהצביע על דגל ישראל, זה ללא ספק מהלך התגרות במפגינים. חסר היה חלילה שאיזה מפגין חמום מוח היה תוקף פיזית את חברי הנבחרת והסיפור היה יכול להסתיים באסון.
רק צריך לקוות שהאירוע לא היה הפרומו לקראת הדבר האמיתי הקיץ במשחקים האולימפיים בפריז. צריך להכין כמה שיותר טוב את הספורטאים שלנו למצבים כאלה, אפילו שהסביבה במשחקים תהיה יותר סטרילית ומוגנת.
התשובה של הספורט הישראלי צריכה להמשיך להיות בזירה הספורטיבית ולא ברחוב. להשיג עוד ועוד מדליות, לעמוד כמה שיותר גבוה על הפודיום, להניף את הדגל ולהביא גאווה למדינה - דווקא בימים קשים אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו