הדבר הראשון שראוי להבין לגבי ההישג של מארו טפרי הוא שהמדליה האולימפית היא עדיין חלום רחוק מאוד. חמשת הרצים הטובים של קניה לא היו בריצה, לאתיופיה היו חוסרים יותר קטנים. ואפשר לומר שטפרי איננו אחד מעשרת המרתוניסטים הגדולים בעולם. אבל טפרי הוא לוחם אדיר ורץ חכם מאוד שיכול לחולל הפתעות עצומות.
מישל חתאמי, פרשנית קנייתית, אומרת שלא צריך לאבד תקווה. "אליוד קיפצ'וגה רץ שני מרתונים בשנה. הוא תעשייה. הוא רץ רק שני מרתונים בשנה. האנשים שלו ושל נייקי לומדים את המסלול לכל מרתון כזה כדי להפחית את האפשרות לתקלות. הוא רוצה את המרתון הזה יותר מהכל - כדי להיות האדם היחיד לזכות במרתון האולימפי שלוש פעמים. אבל קיפצ'וגה מזדקן מעט - באפריל האחרון הפסיד בבוסטון בזמן האיטי בקריירה שלו".
אני שואל אותה מי עוד מבני ארצה לא סביר שינוצח. היא מציינת את קלווין קיפטום הצעיר. הוא רץ שני מרתונים בחייו - שניהם מהירים מ־2:02 שעות. אבל מלבד שני אלו אין לדעתה מרתוניסט בלתי מנוצח בעולם. הרבה מהם רצים שיודעים לעשות תוצאות מהירות מאוד בתנאים הנוחים של המרתונים העירוניים, שהם תחרות שונה לגמרי מבית המטבחיים של מרתון באוגוסט. "בטוקיו קיפצ'וגה אכן ניצח בקלות, אבל את המקומות השני והשלישי לקחו רצים אלמונים", היא אומרת.
אז טפרי, שמדורג 49 בעולם, יצטרך לעשות את מה שעשה שוב ושוב: לטרוף את הקלפים. לבוא עם תוכנית חכמה מזו של יריביו, גם אם הפעם הם יהיו חזקים יותר, שזה מה שקרה אתמול על שדרת אנדרשי ההיסטורית של בודפשט. בקצב הבינוני־איטי של 2:10-2:09 שעות הרבה רצי מרתון בינלאומיים יכולים לרוץ באומץ עם הדבוקה המובילה, לנשור ממנה 5 ק"מ לסיום ולהגיד ביושר שהם עשו כמיטב יכולתם. מה שעשה טפרי הוא חכם יותר.
"הריצה היתה קצת מבלבלת מבחינת תנאים", אומר איתי מגידי, המנהל ההישגי האחראי על הנבחרת, "בשל רוח נעימה בדקות הראשונות של הריצה הרבה רצים התבלבלו ופתחו בקצב מהיר לכיוון ה־2:09. כמעט כל מי שעשה זאת שילם ביוקר. בגברים היו 40% נשירה מהמרוץ. יום קודם בנשים רק 12% נשרו. מארו לא התפתה".
זו היתה תוכנית או אלתור?
"זה מאפיין מאוד את מארו - הוא רץ שמרני מאוד. ראית את זה גם באליפות אירופה במינכן כשסיים שני. הוא בכלל רץ שמאוד מודע למאמצים. גם באימונים הוא עושה הרבה קילומטרים, אבל יודע לא להגזים ולא לשרוף את עצמו".
עם מכל מלא מול יריבים קצת מותשים הגיעו 12 הק"מ המרהיבים שבהם רשם את שמו בהיסטוריית הספורט של ישראל. בתחילה זה היה עניין של אומץ. טפרי נפל לאחר שנתקל ברץ אחר. לקום ולהמשיך זה לא טריוויאלי בכלל. רץ אוגנדי שסבל מתקלה דומה פרש, ואחר כך הגיעה הסיומת האדירה. טפרי היה הרץ המהיר בתחרות ב־12 הק"מ האחרונים. לפעמים מושגים כמו "לב" כן משתקפים בסטטיסטיקה: "נגטיב ספליט (חצי שני מהיר מהראשון) של דקה שלמה בתנאי העומס ששררו זה בלתי נתפס, מדהים", אומר מגידי.
"בפריז נרוץ כקבוצה"
בצד התהילה והמדליה טפרי סגר אתמול גם עניין מעשי - הקריטריון האולימפי של ישראל לטוקיו. העומק במרתון הגברים הישראלי גדול. לנבחרת חסר אתמול גשאו איילה - מדליסט הארד באליפות
אירופה האחרונה שבה טפרי סיים שני. איימרו עלמיה סיים במקום ה־20 המכובד מאוד, ויש לישראל עוד שני רצים באזור הקריטריון האולימפי. "עם גשאו נוכל לרוץ כקבוצה. ללונה לא היתה הפריבילגיה הזו בנשים. היא סיימה רביעית. יכלה לסיים מקום אחד יותר טוב או פחות טוב. בפריז נוכל לרוץ כקבוצה, מה שנותן משקל נגד לאתיופיה, קניה ואוגנדה", אומר מגידי.
טפרי יוצא מטקס חלוקת המדליות - שבבודפשט נערך מחוץ לאצטדיון על בימה מול קהל רב. אוהדים ישראלים ואחרים מחכים לו. הוא חותם לאוהדים בצד אשתו סלאמוויט. אחרי שתלד תשוב לייצג את ישראל - היא סיימה עשירית ב־5,000 מטרים באולימפיאדת טוקיו. אבל הרגע המרגש הוא הענקת מדליה אחרת. כל מדליסט מקבל מדליה גם עבור מאמנו. מארו עונד אותה לגזצ׳או יוסף. האיש שהלך במדבר כדי להגיע לישראל, וגם חצה עם האתלטיקה הישראלית את המדבר הספורטיבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
