אני מבקש ממישל חתאמי, פרשנית אתלטיקה קנייתית, תחזית זהב לנבחרת הקנייתית באליפות העולם. היא נותנת תשובה פסימית מאוד: אחת. ״וויקליף קינאמל ב־800 מטר״. וכשאני שואל אותה על נפילת האימפריה העצומה הזו, היא מסבירה שהאימפריה לא נפלה. היא עברה למרתון. ״אין כסף על המסלול באתלטיקה. אין סיבה לאתלט קנייתי מוכשר לרוץ באצטדיון. אפילו דניאל (היא מתכונת לאבניו, זוכה הכסף ב־10,000 מטר) כבר מתאמן למרתונים״.
וכך, לדעתה, קניה לא מועמדת הערב אפילו ב־3,000 מכשולים - מרוץ שבו זכתה בעבר 11 פעמים ברציפות במשחקים האולימפיים ו־15 פעמים ברציפות באליפות העולם (פעמיים מהן על ידי רץ שערק לקטאר). היא מנבאת את הניצחון במכשולים לשיאן העולם לאמצ'ה גירמה מאתיופיה או לאלוף האולימפי סופיאן אל־בקאלי ממרוקו.
ואלו הנתונים הכספיים: זכייה באחד מששת המרתונים הגדולים - ניו יורק, שיקגו, בוסטון, טוקיו, ברלין, לונדון - יחד עם דמי השתתפות, עשויה להגיע ל־200-100 אלף דולר מפרסים ומבונוסים, ומישהו כמו אליוד קיפצ׳וגה יכול להכפיל זאת בקלות עם דמי השתתפות. אין להם סיבה לבוא לאליפות העולם עבור 70 דולר, והשליטה של קניה במרתונים הללו משמעותית מאוד. ב־120 המרתונים העירוניים הגדולים האחרונים, גברים ונשים - קניה זכתה 72 פעמים, ויש עוד מרתונים עשירים רבים בעולם.
אבל חתאמי שמה זרקור גם על הצד השני של התעשייה. הכסף העצום שהביאה הריצה לעיירה אייטן. תיירות ריצה מגיעה מכל העולם להרווארד של הריצה כדי לרוץ עם הקנייתים, להתאמן איתם. ״משפחות הקימו חדרי Airb&b ונפתחו מסעדות ומקומות בילוי. האתלטים שזכו בכספים השקיעו לא פעם בחקלאות המקומית. כל אזור הריפט ואלי הוא היום סל המזון של קניה״.
אז בין הרומנטיות של המדליות האולימפיות לשגשוג שהביא שיגעון הריצה הארוכה - מי גדול יותר, קיפצ׳וגה קיינו (אלוף אולימפי ב־68' וב־72') או אליוד קיפצ׳וגה? אני שואל. ״אליוד הוא גיבור בעיני דור צעיר שמכיר רק אותו, אבל אם דוקטור קיינו ייכנס כאן לחדר, כל קנייתי יעמוד על רגליו״.
גנטיקה מנצחת
לגבי הנשים הביטחון שלה גדול בהרבה. הן החלו להצטיין כ־25 שנים אחרי הגברים, ואצלן האצטדיון עדיין על סדר היום. ״פיית׳ (קיפייגון, ר"ד) היא סמל לא רגיל לנחישות של האישה האפריקנית; לאישה שהולכת בכל יום לעבודה, משאירה ילד אצל הסבתא או בגן והולכת לעבוד בחקלאות או כאחות. היא זו שחוזרת מכל שיא עולם מפוספס ומסיימת חזק כל ריצה״. את ה־1,500 תיקח הערב בקלות, וחתאמי לא שוללת גם שיא עולמי. ושוב הכסף: 45 אלף דולר מקבלים פה לשיא עולם.
״נשים כמו פיית׳ שינו המון בקניה״, היא אומרת, ״מחברה שהיתה פטריאכלית פתאום נערה יכולה לקנות למשפחתה בית או אפילו מכונית. כל המעמד שלה משתנה לחלוטין״. היא צופה לנשים הקנייתיות את הזהב גם במכשולים, ב־5,000 וב־800, וחוזה אגב גם את הזהב במרתון לאישה ילידת קניה - לונה צ׳מטאי־סלפטר. ״היא יכולה להביא לכם זהב. יש לה כבר ניסיון, יש לה כבר את רוח הלחימה״, אומרת חתאמי שאוהבת את הסיפור שלה: ״בקניה כנראה לא היו מגלים אותה״.
מעניין תמיד לשאול את הקנייתים עצמם על הסיבות להצלחתם. חתאמי מדברת על הגנטיקה של הקלנג׳ין. אבל יש הרבה עמים עם נתונים גנטיים. ליפן היו מרתוניסטים גדולים וגם לעמים אחרים באפריקה השחורה. לרצים מצפון אפריקה יש גנטיקה משובחת, אבל בסוף רק האתיופים מתחרים בכם, אני מקשה. ״אולי זה העומק, המאסה הקריטית״, היא אומרת. ״אתה תמיד תמצא שם איזו קבוצה לרוץ איתה. סיכוי טוב שתראה מדליסט מפורסם רץ לא רחוק ממך. גם הצניעות. הקלנג׳ין מאוד צנועים. בריצה ארוכה זה קריטי״.
