נואה ליילס ישב במסיבת העיתונאים, בטוח בעצמו ומאושר, ואז אמר: ״דיברתי עם לטסי ועם ז׳רנל לפני שבאנו למסיבת עיתונאים. ואמרתי להם - לא היינו אמורים להיות רצי 200? אולי אנחנו צריכים לחזור לחצי השני של הריצה?״
באמת קשה היה לדמיין את הקריסה הכללית של כוכבי ה-100 בשלב חצי הגמר. פרנק קרלי, למרות שרץ במקצה השלישי, סיים שלישי. במקצה לפניו אקאני סימביין פסל. פרדיננד אומנאיילה הקנייתי אכזב גם הוא, למרות שעלה לבסוף לגמר המקום השמיני, מאית השניה מהיר מקרלי.
אבל הגמר חיפה על אכזבות לאומיות ויבשתיות. נואה ליילס, עד אתמול ללא מדלייה אישית ב-100 מ׳ בתחרות עולמית, הגשים את ההבטחה מאז זכה בגיל 17 באולימפיאדת הנוער. ליילס סיים עם תוצאה של 9.83 שניות. ניצחון בהפרש מרשים למדי של 5 מאיות. ארצות הברית שמרה על התואר.
אפריקה, שראתה את שני מועמדיה הבכירים מתאדים קיבלה מדליסט כסף - כשאלוף העולם לנוער לטסיל טבוגו מסיים בזמן 9.88 שניות, ומביא ליבשת מדליה ראשונה אי פעם במירוצים הקצרים. ז׳רנל יוז הבריטי סיים שלישי בזמן זהה.
זמן זהה נרשם גם לאובליק סביל הג׳מייקני שישוב לארצות בלי מדליה אבל פרנסיס לפחות מסמן אותו כעתיד המרוצים לגברים בארצו המעוטרת.
מי שסיים עשירי בחצי הגמר, שאמנם לא עלה לגמר, אבל מאושר עד הגג היה יוג׳ין אמו-דדז׳י הבריטי. רק לפני חמש שנים מישהו ראה אותו משחק כדורגל בפארק והציע לו להתאמן באתלטיקה. זה נשמע לכם סיפור די רגיל אבל האיש ערך את אימון האתלטיקה הקלה הראשון בחייו בגיל 26. ״אלוהים יעזור לכם. אם תצאו מהכורסה ותתחילו לזוז״, הוא נותן לנו שיעור לחיים.
הפשלות, הפסילות, האכזבות בריצת הגברים - מביאות אותך להבין את גדולתה של מי שכנראה אין גדולה ממנה. שלי אן פרייזר מגיעה בגיל 36 לחדר העיתונות. מאז 2008 - 15 שנות תהילה - החמיצה פעמיים עליה לפודיום באליפות עולם, ומעולם לא במשחקים האולימפיים. פעם אחת במאית השניה. פעם אחת בגלל לידת בנה.
לשאלות ״האם זאת התחרות הגדולה האחרונה שלך״ כבר שמעתי אותה עונה כבר לפני שבע שנים באולימפיאדת ריו. אז אני שואל אותה אם היא מפחדת מהיום בו תפרוש. היא מהססת לרגע ואומרת ״לא. כשזה יגיע, זה יגיע״.
היא נשאלת עוד שאלה שנשאלה 80000 פעמים. מה הייתה ההשראה לצבע השיער שלה - הפעם אדום בוהק. ״זו הלהבה שבקצה הטיל״, הוא עונה והחדר מתפרץ מצחוק. והעיתונות, כמו הקהל באיצטדיון, מאוהבים בסמל האתלטיקה הגדולה בדורה.
שקארי ריצ׳רדסון האמריקאית הייתה המהירה בסיבוב רבע הגמר. היא, שאריקה ג׳קסון מג׳מייקה ומארי ג׳וזה טה-לו מחוף השנהב הן המהירות בעונה. אבל פרייזר היא תמיד בית הקברות של הקברנים.
מי שכבר מתחיל להשאיר את שמו בכל פינה בהיסטוריה הוא ג׳ושוע קפטגאי. הוא שלח בתחילת ריצת ה-10000 את בן ארצו ג׳ואל אייקו לכפות קצב מהיר. אייקו שרף את עצמו. תכנית א׳ נכשלה. אתה ענק אמיתי - אלוף עולם פעם שלישית ברציפות ב-10,000 - אתה מנצח כשהתכניות נכשלות. שני סיבובים לסיום הוא פורץ, סלמון בארגה האלוף האולימפי מאתיופיה מנסה להדביק אותו. מאבד תקווה עשרה מטרים לסיום. וגם מאבד ריכוז ונדחק למקום השלישי כשדניאל סימיו הקנייתי לוקח את הכסף.
זמן הניצחון - 27:51.42 - איטי ביותר אבל לא בלתי-אופייני לאליפויות גדולות.
