ערב טורניר הסבב האירופי דרג ב׳ ברוגבי-שביעיות, הגירסה האולימפית של ענף הרוגבי, שלושה משחקים ביום בקצב ריצה ותיקולים מסחרר - יוזם מאמן נבחרת ישראל קווין מוסיקנט ערב גיבוש יוצא דופן: כל שחקן בתורו מספר על המשמעות של הרוגבי והנבחרת בחייו וגם מביא מתנה אישית לאחד מחבריו לקבוצה ומספר למה הוא חשוב לו.
הרבה דברים בחיי גברים בשנות העשרים והשלושים צפים בשיחה, רגשי אשמה של השירות כספורטאי מצטיין כשחברים מסכנים את עצמם, ואפילו מתים, ביחידות נבחרות. שחקן אחר מדבר על הפחד מהמעגל הבורגני של חיים רגילים על הציר משפחה - עבודה, בחולצת הנבחרת הוא מרגיש גיבור.
טורניר הרוגבי של נבחרת ישראל | רונן דורפן
במתנות הושקעה מחשבה רבה, שחקן אחד מעניק לחברו משחק לגו שהרכיב שהיה משמעותי במסעו כילד בהתמודדות עם הפרעות קשב. אחר נותן את חולצת המשחק שלו ממשחק הבכורה במועדון אנגלי ליד ליברפול. הבריונים בגופיות הופכים לפקעת רגשות, והפקעת? היא הופכת לקבוצה.
״רוגבי מלמד אותי הכל, שיחקתי בכל ענף ספורט: כדורגל, פוטבול אוסטרלי, ג׳ודו, ג'ו ג'יטסו, טניס, כדורסל. הוא מלמד אותי על החיים. הוא מדריך אותי בעבודה. בלימודים. הוא מדריך אותי בהורות״, אומר הקפטן גל אבירם בראיון מיוחד ל"ישראל היום". בחילופי המתנות הוא בוחר לדבר לשחקן הדרוזי בנבחרת אמיר פאוורסה ולהדגיש בפניו שעל רקע המתרחש במדינה הם קשורים בברית אחים.
פאוורסה מצידו מביא מאכלים דרוזים לאדריאן ריינשטיין, קפטן הנבחרת בגירסה המלאה (15 שחקנים לקבוצה, 80 דקות). ריינשטיין מצטט שני נאומי חדר הלבשה ממכורתו ארגנטינה, האחד מבחור בשם ליאו מסי - אולי שמעתם עליו - שאמר לחבריו ערב גמר המונדיאל האחרון ״תזכרו כמה הקרבתם כדי להגיע לכאן״. והשני מקפטן הרוגבי אוגוסטין פישוט שאמר ״תזכרו שכל משחק בנבחרת הוא אולי האחרון, אז תשאירו הכל על המגרש״.
זה הופך להיות מצמרר. למחרת ריינשטיין נפצע קשה במיניסקוס במשחק מול הונגריה, פציעה שקשה לראות איך חוזרים ממנה כשאתה ספורטאי חובב שכותב תוכנה למחייתו ובאמצע שנות השלושים לחייו. הוא בוחר לא לטוס הביתה ונשאר להדריך את הצעירים בטורניר.
כשמוסיקנט מדבר איתי במלון על נבחרת ישראל שתשחק יום אחד בגביע העולם ברוגבי, אתה מהרהר בכל המשוגעים שאתה פוגש בחייך. רק שמוסיקנט כבר עשה את אחד הנסים של הרוגבי, אוניברסיטת קייפטאון אותה אימן נכנסה כמדורגת האחרונה באליפות האוניברסיטאות של דרום אפריקה - טורניר עם יוקרה עצומה - ב-2014. היא זכתה באליפות עם קאמבק בגמר מהגדולים בתולדות הענף - והמשיכה לזכיה בגביע העולמי לאוניברסיטאות. מוסיקנט כתב ספר על המסע שהפך פופולארי בארצו.
הוא היה יהודי באמצע החיים. אוהב ישראל (״בר מצוה אורתודוכסית״) אבל כמאמן רוגבי מבוקש לא היה לו מה לחפש בארץ הקודש, אבל כש"רוגבי ישראל" הציע לו לבוא לשמש כמאמן הלאומי ומנהל מקצועי הוא הגה תכנית. ומה שנותן לה אולי שברירי סיכוי הוא שהיא לא גרנדיוזית.
הוא לא יהפוך את הרוגבי לענף לאומי בישראל. במקום זאת הוא יציב מספר שחקנים בקבוצות מקצועניות באירופה ואולי דרום אפריקה, הקבוצה הישראלית ״תל אביב היט״ שמשתתפת בסבב המקצועני אירופי תספק מקום לעוד כמה, ובנוסף והוא ייבא כמה שחקנים - חלקם יהודים וחלקם אוהבי ישראל. מתאזרח אחד מפיג׳י כבר עומד להצטרף בקרוב.
ועם עשרים שחקנים הוא יכול לצאת למסע. ״ארגיש פספוס אמיתי אם לא אעשה ניסיון רציני״.
לטורניר השביעיות הוא מביא מאמן מיוחד מדרום אפריקה. כריס דריי, שחקן אגדי ומאמן צעיר, שני במספר ההופעות בנבחרת ארצו. 1.95 מ׳ של שרירים ללא גרם שומן, בריוני רוגבי מ12 מדינות משתתפות נראים פתאום פקידי בנק, המלצריות שוכחות שזה לא נעים כשנועצים עיניים.
ואז הנסים מתחילים לקרות.
דריי הופך את אבירם לסופר-סאב וזה עובד, אבירם סופג תיקול אדיר אבל מוסר לגור לוי שמבקיע במהלך האחרון של המשחק מה שמביא לניצחון 14:15 על שבדיה. הנבחרת ממשיכה בתצוגה הגנתית מופתית בניצחון 0-7 על הונגריה, ישי אברהמי שמשחק באירלנד על פי ״חוק בן שהר״ (נוהל שנועד לאפשר לספורטאים מצטיינים להמיר את שירותם הצבאי בשירות לאומי בנציגויות ישראל בחוץ לארץ) מבקיע את הנקודות היחידות במשחק.
במשחק האחרון באותו יום חוזרת ישראל מפיגור 10 נקודות שלוש דקות לסיום - כשאבירם מבקיע טריי (הטאצ׳דאון של הרוגבי) ומכין עוד אחד עד לניצחון 10-14 על דנמרק.
למחרת ברבע הגמר התוצאה היא שוויון 12-12 מול לטביה החזקה שלוש דקות לסיום. דריי עובד רק חודש. קיבל נבחרת שנכשלה בטורניר הקודם בסבב והייתה בסכנת ירידת דרג. אבל לטביה שומרת על קור רוח, מנצחת ואחר כך זוכה בטורניר. ישראל מתקשה להתאושש ומתפרקת פיזית בהפסדים לשוויץ ומולדובה במשחקי הדירוג 5-8.
עבור ויטאלי פריימק, הדיבורים על משפחה ואחווה הם לא רק קלישאות חדר הלבשה.
ב-24 במארס 2022 הוא ישן במיטתו בקייב, נשוי ואב לילדה, ימי הרוגבי בישראל היו זיכרון ישן מלפני חצי עשור כשהטלפון צלצל, ״אתה חייב לצאת משם״, אמר חבר בצד השני. ויטאלי ענה לו שהוא מדבר שטויות בשלוש לפנות בוקר, כמה דקות או שעות אחר כך כבר נשמעו הפיצוצים מהפגזות הפולש הרוסי.
בישראל החברים מהרוגבי אספו כסף להביא אותו ומשפחתו לישראל, אס״א תל אביב סידרה לו עבודה כמאמן, הוא יחזור כנראה לאוקראינה עם תום המלחמה - מאמין בעסק שלו וצריך את הסבתות לגדל את הילדה.
אבל בגיל 37, יותר משלושים מעלות בשמש של בודפשט, אתה רואה מהיציע גלדיאטור, הוא בכל מקום במגרש עבור משפחת הרוגבי שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו