ירושלים בשבילי זה הבית. אחרי תקופות ארוכות שאני מבלה במחנות אימונים ובתחרויות בחו"ל, אחד הדברים האהובים עלי הוא הדרך בחזרה לעיר ואת המעבר בשער הגיא. זה מיד מעניק לי הרגשה שאני חוזרת למקום שממנו באתי, ושהצליח לעצב אותי להיות מי שאני היום.
כשאני יורדת מכביש בגין ונמצאת כבר כמה דקות מהבית, במקום שבו גדלתי ובו כל החוויות מהילדות התקיימו, אני מתמלאת תחושת התרגשות שמדגישה לי כמה כיף לחזור הביתה, לעיר ולמשפחה.
זיכרון ילדות שחרוט אצלי הוא שלעיתים קרובות היינו נוסעים אני וחמשת אחיי אל גן הוורדים, ומעבירים שם שבת שלמה בפיקניק עם ההורים. היו שם 90 דקות של כדורגל שלא היו מביישות את נבחרת ישראל, היה גם ניסיון של אבא להפוך אותנו לשחקני בייסבול, שדווקא כן היה מבייש את נבחרת ארה"ב.
לקראת השקיעה היינו ששת האחים מתפצלים למקומות שונים בגן, ובמשך שעה שלמה היינו אוספים בשקית את העלים היבשים של הוורדים. לאחר שאלה התמלאו, היינו מפזרים את העלים על גג הרכב, ומבקשים מאבא לנסוע מהר רק כדי לראות איך כל העלים מתפזרים ומתמזגים בשקיעה הירושלמית.
האווירה והאנרגיה שיש בעיר ירושלים לא קיימות עבורי בשום מקום אחר בעולם. החברים הירושלמים שלי הם חברים לחיים, אשר מלווים אותי לאורך הקריירה בניצחונות אבל בעיקר בהפסדים ובתקופות הפחות טובות, ולהם אין תחליף. על אף המרחק והאינטנסיביות של הקריירה שלי הם תמיד שם לצידי. אין לי ספק שהם המשפחה שבחרתי.
לכבוד היום המיוחד הזה, שמעלה את העיר הכי מיוחדת בעולם על ראש שמחתנו, אני רוצה לאחל למשפחה, לחברים ולכל הירושלמים - יום ירושלים שמח, מלא באור ובאהבת חינם.
הכותבת היא אלופת אירופה הטרייה בג'ודו,
וירושלמית שגדלה בשכונת קריית יובל.
