המונדיאל אבוד, אבל זו יכולה להיות תחילתה של ידידות נפלאה

זוכרים את הימים שבהם נבחרת ישראל בכדורגל היתה אלופת העולם במשחקי ידידות? זוכרים איך פעם הצליחו הטובים שבבחורינו, בין קמפיין מוקדמות כושל אחד לאחר, להפתיע יריבות גדולות במשחקים על כלום? ובכן, כל זה נגמר כשליגת האומות נכנסה למשבצת משחקי הידידות ולקחה מאיתנו גם את רגעי הזוהר הפיקטיביים.

עם הזמן ירדה קרנה של הנבחרת בלי קשר לתוצאות ואולי בגללן. פטריוטיות ולאומיות זה נחמד, אבל האוהד רוצה ניצחונות. לא מעניינת אותו העובדה שאין לכדורגלנינו את מה שצריך.

זאת גם התמונה לקראת פתיחת קמפיין מוקדמות מונדיאל 2026 בשבת. אמנם מצפה לנו גביע עולם היסטורי עם 48 משתתפות, אבל כשבבית שלנו מחכות המפסידה בין גרמניה לאיטליה בליגת האומות וגם נורבגיה של כוכב מנצ'סטר סיטי ארלינג האלנד, לא נותר לנו אלא לחזור ל"משחקי ידידות".

אבל הפעם המושג הזה, הכל כך רחוק מספורטיביות ותחרותיות, יכול לקבל משמעות חדשה שלקוחה מעולם ה"קשרים עם הבוחר". אני אסביר. למרות שהמאמן רן בן שמעון מנמיך ציפיות מסיבותיו שלו, יש לו הזדמנות לזכות מחדש, עבור הנבחרת כולה, בדעת הקהל. באהבת הקהל.

האהבה הזו הלכה לאיבוד לאורך השנים, בעיקר בתקופת שלטון האינטרסים המאוסים והמדכאים של המנהל המקצועי יוסי בניון וקודמו של בן שמעון בתפקיד אלון חזן. זו לא היתה תקופה ארוכה מדי, אבל הכישלון שלה היה משולש: במגרש, בחדר ההלבשה וביציעים.

האוהדים מאסו במעשיות החדר של ערן זהבי וסיפורי הסבתא שהסבירו למה גם מול נבחרת קוסובו גירדנו בקושי נקודה בשני משחקים. אפילו המלחמה, אחרי האפקט הראשוני שלה, לא עזרה. קשרי הידידות בין האוהדים לנבחרת דעכו עד שכבו כמעט לגמרי.

את כל זה יכולה הנבחרת לתקן עכשיו. על הכרטיס למונדיאל 2026 כבר ויתרנו מראש, אז למה לא להפוך את שמונת המשחקים של בית המוקדמות למשחקי ידידות. חידוש הידידות. ידידות אמת.

רן בן שמעון והשחקנים יעמדו למבחן מסוג אחר - להוכיח לנו שהם מתעסקים נטו בכדורגל. בלי פוליטיקה, בלי אינטריגות, בלי אגו. זה לא יהיה פשוט, אבל אתגר שהרווח שלו יהיה של כולנו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

עם זאת, חשוב לזכור שלא תהיה הזדמנות שנייה. זה יהיה ניסיון חד־פעמי, כי על מקום ביורו 2028 כבר נרצה להתחרות. אחרי הכל, מדובר בספורט.