על כשרונו של דני אבדיה אין עוררין. קלע מחונן הוא לא, אבל הגיוון, האתלטיות ובעיקר מוסר העבודה, הובילו אותו לליגה הטובה והתובענית בעולם. הוא לגמרי עומד בזה בכבוד, בינתיים רק בקבוצות שוליים, אך בהחלט בקו עלייה ובתקווה להפוך בעתיד לשם דבר בכדורסל האמריקני. בניגוד למצג של התקשורת המטורללת בארץ, זה ממש לא המצב נכון לעכשיו.
במשחק מול קליבלנד, הקבוצה הטובה בליגה, הישראלי של פורטלנד הצטיין ורשם טריפל-דאבל ראשון בשנתו החמישית ב-NBA. הוא קלע 30 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים. בהופעת השיא הזו היו גם מינוסים: אבדיה איבד חמישה כדורים, ומאזן החטיפות והחסימות שלו עמד על אפס. 13 נקודות, כלומר כמעט מחצית מהיבול שצבר, באו מ-100 אחוזי הצלחה מקו העונשין. זה נתון נפלא, המלמד שעיקר כוחו בחדירות לסל. בקליעות מחוץ לקשת הוא דייק רק בניסיון אחד משלושה, מעט מדי לשחקן דומיננטי, בטח במשחק שנגרר להארכה. ההחטאה האחרונה שלו גם חרצה את גורל המשחק – הפסד 133:129.
אבל את מי בכלל מעניין מבחן התוצאה? משלב זה, כל ציטוט של כתב מקומי (שלא לומר כתב חצר), או חלק מציוץ של אוהד, היוו פוטנציאל לכותרת בישראל. הנה קמצוץ מהמקבץ האחרון: "אבדיה מתעלל בקליבלנד", "אגדת בלייזרס", "אבדיה מקבל יחס של כוכב ב-NBA", "היסטוריה", וכמובן: "בוושינגטון מתחרטים על הפרידה" (מי זוכר שאשתקד, יחד איתו, הם קבעו את המאזן הגרוע בתולדות המועדון?)
ומעל לכל ההיסחפויות, בלטו הכותרת: "אבדיה הזכיר את דונצ'יץ'", לצד ציוץ של אוהד: "אבדיה מקבל שריקות כמו של לברון". ברור, אלמלא השימוש בשמות הכי גדולים שיש, סתם טירוף כבר נשמע נורמלי. למחרת משחקו הנהדר שהסתיים בהפסד, הבלייזרס הביסו את פילדלפיה הדועכת 102:119. אנפרני סימונס הצטיין עם 34 נקודות אבל זה היה שווה שורה אולי בדיווח, כי ככה זה, השחקנים האחרים בפורטלנד הם בסך הכל סטטיסטים, בשורה הסטטיסטית של דני שלנו.
אבדיה עצמו הוא היה הפעם חלש, עם 9 נק', 6 ריב' ו-4 אס' (טריפל סינגל), דייק רק ב-3 קליעות מ-14 זריקות, הוסיף 3 נקודות עונשין מ-6 ניסיונות, והחטיא 4 זריקות ל-3. זה קורה. עוד יהיו לו משחקים גדולים ולא מן הנמנע שאף יככב בעתיד גם בקבוצת פלייאוף. בשביל זה הוא יצטרך לנפק רצף של תצוגות תכלית ולנצח בעצמו משחקים, כמו לוקה דונצ'יץ. בינתיים, אפשר להסתפק בהשוואה מחמיאה לניקולה וויצ'יץ'.
אייל גולן מככב בגארבג' טיים של ליגה ג'
"חזר לשחק: 45 דקות לאייל גולן במדי באר יעקב", בישרה בשבוע שעבר הכותרת באתר ONE, כאילו מדובר בקאמבק אדיר, שנחטף מתחת לאפו של גיא פינס. לא ממש. הקבוצה משחקת בליגה ג', ובאירוע המדובר היא גברה על מ.כ. צעירי לוד 1:6. גולן נכנס למשחק כשהיה כבר 0:4. בפרשת "משחקי חברה" שחקרה המשטרה, הוא הורגש הרבה יותר.
המנג'ר של האימפריה הדורסנית מהליגה החמישית הוא חברו הטוב של הזמר, ניסן יחזקאל. זה שלפני כחודשיים, בעקבות עדותה האותנטית והמטלטלת של המתלוננת הראשית, טאיסיה זמולוצקי, פרסם תצלום משותף שלו עם גולן, וכינה את הצעירה (שהייתה בתקופת הפרשה קטינה) "שקרנית". יחזקאל לא הזכיר את אביו המנוח של הזמר, דני ביטון, שהורשע בהסדר טיעון ונשלח לשנתיים מאסר.
בחזרה ל-ONE ולמעקב אחר הקריירה של גולן במגרש. לפי הדיווח, זו הייתה הופעתו השלישית במדי מכבי באר יעקב, אחרי 10 ששיחק דקות מול בני עין נקובא, ו-15 דקות נגד בני רמלה. כלומר, אם יקבל מיחזקאל עוד 20 דקות, הוא יוכל לומר שכדורגל משחקים 90 דקות (בעונה).
אלא שהפרט המרגש באמת הופיע בהמשך הידיעה: "גולן גם מרבה להיות עם מחלקת הנוער של המועדון. באחת מהפעמים התאמן יחד עם קבוצת הנערים, והראה לילדים איך בועטים וולה מדויק גם בגיל 53, שגרף לא מעט תגובות חיוביות על האיש שבזמנו החופשי תורם גם למחלקת הנוער". אין ספק, דמות חינוכית ומודל לחיקוי. עכשיו נותר רק לקוות שהוא לא מעביר לצעירים את הפרשנות שלו למצוות כיבוד אב.
