יאיר הורן שירת היום את הכדורגל הישראלי כפי שאף אחד לא היה מסוגל לעשות. עשרות קופירייטרים, אנשי יחסי ציבור ושאר חבר'ה מחברות הייעוץ לי גוץ לי לא היו יכולים לדמיין שאדם אשר חזר מהתופת אחרי יותר משנה, יבקש לעבור מעל אצטדיון הכדורגל של קבוצתו האהודה. לא בוקה ג'וניורס, לא ברצלונה או ליברפול, אלא זה של הפועל באר שבע. אי אפשר לריב עם הלב.
ומה עם אמילי דמארי, זאת שלא הסכימה ללבוש אדום בשום אופן והרעידה את בלומפילד כאשר יצאה מהשבי? מבין אותך אמילי, שבי לא שבי, יש גבול שלא חוצים ועל עקרונות צריך לשמור. את חושבת שאוהד הפועל אמיתי היה מוכן להיכנס עם חולצה של ערן זהבי לאוטו של הצלב האדום?
סביר להניח שאם יאיר ואמילי היו מגיעים ליציעי הכדורגל בשנה וחצי האחרונות הם היו עומדים שעתיים בכניסה למשחק, מקבלים מכות משוטרים (בלי תג חלילה), מקבלים אולי איזו כאפה מיס"מניק ולקינוח היו חוטפים חזיז או אבוקה לראש. אגב, אל תחפשו את הקטעים האלה ביוטיוב, גם למנהלת יש צנזורה, לא רק לאל ג'זירה.
נו אז אולי התמונות המדהימות הללו של משפחת הורן עטופה במדי כדורגל ברגע המרגש של חייהן, יחזירו אותנו שוב לשפיות שהיתה פה באצטדיונים רגע אחרי שהם נחטפו: שוטרים שלא רואים באוהדים עבריינים, אוהדים שלא באים לפוצץ את המשחק היפה או אחד את השני במכות ותזכורת שהמשחק הזה בכלל אמור להיות האסקפיזם שלנו, גם אם רמתו נמוכה להחריד.
תחשבו על זה, אדם היה בגיהנום וקבוצת הכדורגל שלו החזיקה אותו בחיים. אז למה נדמה שיותר ויותר אנשים עסוקים בלהרוס לנו את אותו המשחק בדיוק ובעיקר לגרום לכך שהוא כבר לא יהיה אסקפיזם אלא המשך של המציאות הנוראית שאנחנו חיים בה.
תודה יאיר, אמן שתזכה לראות אליפות השנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו