אף פעם לא הבנתי את המשפט 'DNA של מועדון'. הרי מאמנים מתחלפים ושחקנים מתחלפים. אז מה זה בעצם אומר? מועדון בנוי מהשחקנים והמאמנים שלו, בפעם האחרונה שבדקתי.
כשהייתי רואה כותרת על החתמה של שחקן חדש בסגנון של "הוא מתאים ל-DNA של המועדון", הבנתי שזה שחקן בינוני שהיה פשוט מוכן להתפשר על הכסף.
ואז הגעתי אתמול לארנה. כמעט 12,000 צופים. אדום מצד אחד, צהוב מצד שני ואיזה כיף זה כדורסל. הפועל תל אביב בסך הכל שולטת במשחק, אבל מכבי תל אביב לא מוותרת כיאה לקבוצה קטנה דלת תקציב.
הנה כולם בטוחים שזה קורה – פטריק בברלי בחוץ, ג'יילן הורד בחוץ, מכבי בעונת בלהות, האולטראס של הפועל ביציע. אלוהי הכדורסל סידר הכל כדי שהפועל ת"א סוף סוף תשבור את הנאחס, תעבור את מכבי ת"א במשחק מכריע ותגיע לגמר במומנטום אדיר ואחרי 3,500 שנה גם תזכה בתואר.
תומר גינת נראה מעולה, ים מדר רוקד על המגרש, אפילו ג'ונתן מוטלי עושה פעולות הגנתיות חיוביות ויש תחושה מוזרה ביציעים אדומים. תחושה שהם לא ממש מכירים. תחושה של תואר.
מהצד השני תמיר בלאט מוכיח לאריאל בית הלחמי שהוא צדק, ליוואי רנדולף רדום, חסיאל ריברו בבעיית עבירות והשחקן הכי טוב במדי הצהובים הוא וויל פאקינג ריימן. במחצית השנייה ההפרש צמח לדו ספרתי, האולטראס שלח פרחים לעופר ינאי וים מדר מצדיק כל שקל, דולר ויורו שהושקעו בו ונראה שה-DNA האדום מקבל קצת גוונים צהובים.
ואז רומן סורקין מתחפש לדיוויד בלו ודופק שלשה אחרי שהצטרף בגל השני להתקפה. ורוקאס יוקובאיטיס השתלט על המשחק, ורנדולף נגח פנימה אחרי ריבאונד התקפה ובלי ששמנו לב יש לנו הארכה, משחק צמוד ורק אלוהי הכדורסל מהפסקה הקודמת יודע איך מכבי ת"א ניצחה את זה.
משחק חשוב, עם הגב לקיר ואיכשהו מכבי בסוף מנצחת. מרגיש שהיינו בסרט הזה כבר מיליון פעמים לא? בשתי הקבוצות השחקנים התחלפו, המאמנים התחלפו והתוצאה עדיין אותה תוצאה.
כשהכסף על השולחן, הפועל ת"א מפסידה ומכבי ת"א מנצחת. אתמול סוף סוף הבנתי מה זה אומר 'DNA של מועדון'.