![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
הרבה לפני שהפך למאמנו בלוס אנג׳לס לייקרס, ג׳יי ג׳יי רדיק אירח את לוקה דונצ׳יץ׳ בפודקאסט שלו. זה קרה כשהם היו חברים לקבוצה בדאלאס. רדיק היה לקראת סופה של קריירה בכלל לא רעה, דונצ׳יץ׳ בתחילתה של אחת אגדית. בפרק, רדיק מבקש מדונצ׳יץ׳ להתייחס לנקודה למה סופרסטארים אמריקנים הם נרקסיסטים, פקעת של אגו ושאפתנות, בעוד הסופרסטאר האירופאי הוא בהכללה אדם רגוע.
"ראית פעם את רונאלדו?", עונה לו לוקה דונצ׳יץ׳ וכולם צוחקים. אבל אולי יש בתשובה הזו רמז. אירופה מלאה ספורטאים נרקסיסטים, אבל הם בכדורגל ובפורמולה 1 בגלל הפופולאריות העצומה. הכדורסל אולי קצת יותר רגוע.
השבוע דיברו על נאמנות של מועדונים ונאמנות של שחקנים בהקשר של הטריידים הגדולים ואפשר לראות את הפער האמריקני-אירופי בצורה ברורה מאד. נתייחס רק לשחקנים הממש גדולים, שהיו MVP או קרובים לכך במהלך הקריירה. היתר ממש לא שולטים בגורלם, אבל סופרסטטארים אמריקנים נאמנים הרבה פחות לקבוצות.
בצד האמריקני:
לברון ג׳יימס - שלושה מעברים מתוקשרים ביוזמתו ורכבת אינסופית של כוכבים שהובאו לשחק לצידו והוחלפו זה בזה כל הזמן.
קווין דוראנט - עבר שלוש פעמים בקריירה שלו, כולל מעבר ״אמיץ״ לקבוצה שכבר ניצחה 73 משחקים בלעדיו. דווקא השבוע הוא לא רצה לעבור
עכשיו לאנשים שאולי שכחתם שזכו ב- MVP: ג׳יימס הארדן נמצא בקבוצתו החמישית. ראסל ווסטברוק בשישית. קוואי לנארד, פעמיים MVP של הגמר, ביצע שני מעברים מאוד מתוקשרים עם מכירה פומבית בין קבוצות.
ויש את סטפן קרי שהוא באמת היוצא מהכלל. אדם שאם מנסים לכתוב עליו משהו רע, תוכנת הכתיבה מתקנת.
ומה עם הסופרסטאר האירופי, או באופן כללי הסופרסטאר הזר? ובכן… דונצ׳יץ׳ - בניגוד לרצונו - הוא הראשון שעובר מועדון.
ניקולה יוקיץ׳ במועדון אחד בלבד ולא שומעים מכוונו ציוץ לגבי הצורך של דנבר להתחזק. אולי הוא מרגיש ככה אבל אין לו חשבון טוויטר או X כדי לספר לנו.
בתחילת השנה, כשמילווקי הייתה איומה, היה נדמה לי אישית שיאניס אנטטקומפו יבקש לעבור. כמה שאני טעיתי. היווני פשוט עשה מה שהוא תמיד עושה והשקיע יותר ולמילווקי יש עונה סבירה. ֿ
ג׳ואל אמביד - לא מתלהב תמיד מהגישה שלו, אבל בינתיים הוא במועדון אחד.
אם חוזרים לאחור קצת - דירק נוביצקי שיחק במועדון אחד כל הקריירה. מה שמרשים בכל הקריירות הללו הוא שהן קרו במועדונים שנחשבים קטנים יחסית.
זה קשור מאוד לתרבות. הספורטאים האמריקנים, בעיקר השחורים, מחשיבים מאד את זכויותיהם האישיות עליהם נלחמו שחקנים בדורות קודמים. הם הקדימו בכמעט 25 את חוק בוסמן האירופאי בזכויות השחקנים.
השחקנים האירופאים גדלים בתרבות בה מועדון ספורט הוא לא רק ביזנס. קבוצת הכדורסל האירופאית היחידה ששמעתי שעברה עיר היא הפועל גלבוע/גליל. קווין דוראנט החל את הקריירה בסיאטל סופרסוניקס, שאחרי עונתו הראשונה הועברה לאוקלהומה סיטי - אז למה שיהיה נאמן למשהו חוץ מעצמו?
מחוץ לאצטדיון בדאלאס היו אתמול הפגנות נגד הג׳נרל מנג׳ר ניקו האריסון שהעביר את דונצ׳יץ׳ וגם נגד בעלות הקבוצה. הפגנות דומות לא נרשמו בלוס אנג׳לס בעד אננוני דייויס. דיוויס גם נראה הרבה יותר ענייני מדונצ׳יץ׳ בתגובה להעברה, אולי זכר שהוא עצמו דרש פעם מניו אורלינס להעביר אותו ללייקרס. הוא גם שיחק מצוין בסיטואציה לא פשוטה, לפני שנפצע.
כאן לדעתי תבחן ההחלטה של דאלאס: יכול להיות שהיא תשתפר קצת עכשיו בטווח הקצר. אבל אין תחליף לבניית מועדון סביב סופרסטאר נאמן אם יש כזה. איכשהו, עם הסופרסטאר אירופאי נאמנות היא כמעט מובנת מאליה.
