![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
צריך להיות מספיק מבוגר, ולזכור את קארים עבדול ג'אבר, מוזס מאלון וד"ר ג'יי, כדי לזכור טרייד משמעותי כמו המעבר של לוקה דונצ'יץ' ללוס אנג'לס לייקרס. אבל זה היה לפני תקרת השכר, כשבדומה לכדורגל, היו קבוצות עשירות ועניות. ב-NBA המודרני, מעולם לא הועבר שחקן בפרופיל של דונצ'יץ'.
ומה שמדהים כאן במיוחד: לפי הדיווחים, לא דונצ'יץ' ולא דייויס ידעו על הטרייד הזה. דונצ'יץ' מחלים מפציעה ארוכה, ודייויס משחק את הכדורסל הטוב בקריירה שלו. אין שום בעיה ידועה סביבם. אם יש איזשהו היבט "פילוסופי-מוסרי" לעסקה, הרי שהיא ממחישה שגם השחקנים העשירים בעולם הם עדיין כלי משחק בידי בעלי הקבוצות. אם לברון או דוראנט נשפטים ונקטלים כשהם מחליטים לעבור קבוצה, כאן ההנהלות הן אלה שיצטרכו לעמוד למבחן ההיסטוריה.
ובעיקר דאלאס. בעוד שהעברת דייויס היא אולי עוד יום בהיסטוריה של הלייקרס, ההלם בדאלאס אמיתי. העסקה מככבת בראש העמוד באתר ה-Dallas Morning News, בעוד שב-Los Angeles Times היא רק כותרת במדור הספורט. הייתה תחושה שלאחר עידן נוביצקי, הקהל הטקסני אוהב כוכב אירופי – ואפשר לומר גם לבן – במרכז הקבוצה. הנאמנות נתפסה כתכונה טקסנית ראויה, וההערצה לדונצ'יץ' בעיר הייתה עצומה.
הנהלת דאלאס, שלקחה אחריות רבה יותר על העסקה הסבירה אותה דרך תכונותיו ההגנתיות של דונצ'יץ', שקלה את הסיכון הבריאותי שלו. זה שיקול עקרוני נכון: קשה להתחרות בליגה הזו עם כוכב שמחזיק בחוזה מקסימום אך פציע לעיתים קרובות, מה שעלול להוביל לחצי עשור של דשדוש. אף אחד לא יזכור זאת כשהקבוצה תחמיץ זריקות מכריעות בפלייאוף.
אבל בבוסטון עוד זוכרים 105 שנים לדראון עולם את הארי פראזי, האיש שמכר את אייקון הבייסבול בייב רות' ליאנקיז. אם דונצ'יץ' יצליח בלייקרס – ועם יכולת המשיכה שלהם לכוכבים זו בהחלט אפשרות – מקבלי ההחלטות בדאלאס יחיו עם זה לדורות.
מה שעוד מפתיע בעסקה, בשל גילו של לברון ג'יימס, הוא שדווקא דאלאס חושבת "עכשיו", בעוד שהלייקרס מסתכלים על "אחר כך". כן, דאלאס מנצחת כרגע. עם דייויס, קליי תומפסון וקיירי אירווינג, יש לה שלושה שחקנים שכבר זכו באליפויות – אך גם כאלה שחצו את גיל 30. לברון ג'יימס, שמבוגר מגיל 40, בוודאי לא יכול לחכות לבריאותו של דונצ'יץ'.
אבל גם ה"כאן ועכשיו" של הלייקרס מסקרן. הנה כמה נקודות: דווקא היכולת הטובה של לברון היא סיבה לפעול. בלייקרס יודעים שהכדורסל המצוין שהם משחקים כעת – הלילה הם ניצחו בניו יורק – לא יביא אליפות. לברון וגם המאמן ג'יי ג'יי רדיק, אם שואלים אותו, הם מעריצים גדולים של הכוכב הסלובני.
הלייקרס, מועדון עטור אליפויות, נאמנים לעיקרון האיינשטייני – אם תעשה את אותם דברים, תקבל את אותן תוצאות. דונצ'יץ' סחב את דאלאס לגמר רק לפני תשעה חודשים עם קבוצה שנתפרה במהירות. היא לא השלימה את הניסוי שלה.
זו הסיבה הראשונה לכך שאני חושב שהלייקרס ניצחו בטרייד הזה. הסיבה השנייה? הלייקרס תמיד מנצחים בטריידים כאלה.
