הספורט בכלל והכדורגל בפרט מהווה מיקרוקוסמוס של החברה. אתמול (שלישי) קיבלנו תזכורת כואבת כמה המדינה שלנו חולה, תרבות הספורט שלנו קלוקלת עד לא קיימת ועל הדחיפות בה אנחנו חייבים לפעול כדי למצוא תרופה. לא רק בספורט, אלא בהכל.
אמש בסמי עופר, במחצית אחת ארוכה במיוחד, הוצגו לראווה כל החוליים של החברה הישראלית. שוב ראינו כמה הזיכרון האנושי קצר, גם כשמדובר בטראומה לאומית טרייה שאנחנו עדיין בעיצומה והתחושה היא שלא רק בספורט, אלא בהכל, חזרנו על ספידים ל 6 באוקטובר 2023.
הייתי שמח לכתוב על כדורגל. להתעסק בטקטיקה ובניהול הסגל של ז'רקו לאזטיץ', בהחלטה להחליף את השוער הבכיר דווקא במשחק עונה, בעומס הפיזי העצום ששחקני מכבי תל אביב נמצאים בו ואיך הם מתמודדים איתו. בהחלטה של ברק בכר לפתוח עם שלושה בלמים למרות שיש לו בלם בוגרים אחד בכושר משחק בסגל, בבכורה של גיא מלמד וריקרדיניו שהיו אמורים לעלות מהספסל במחצית השנייה ובניסיון של מכבי חיפה להימנע מהפסד שישי ברציפות במשחק מול שלוש יריבותיה לצמרת הגבוהה. לצערי, המציאות העצובה במדינה שלנו נתנה נוקאאוט לכדורגל.
אתמול בערב קיבלנו בשעה אחת את תמונת המציאות הקשה שאנחנו חיים בה. מצד אחד, שני המועדונים שעושים הכל כדי להזכיר לנו את המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה - השחקנים עולים עם חולצות לכבוד החטופות האהובות שחזרו אלינו בשעה טובה אחרי 471 ימים בגיהנום בעזה, הקהלים מספקים מפגן מרשים של הזדהות ואמפתיה כלפי כל החטופים שעדיין נמצאים שם ומבהירים שלא נוותר עד שהחטוף האחרון יחזור הביתה.
מנגד, ראינו חבורה של עבריינים, שההחלטות של רשויות האכיפה טרם המשחק לגבי ציוד עידוד ואיסור על שתיית אלכוהול לא באו להם טוב והם באו לקחת את החוק לידיים, לחרב את האירוע, לשלוח עשרות אלפי אנשים הביתה ולהרוס להם את החוויה שאמורה הייתה לספק להם אסקפיזם טהור בתקופה כל כך מורכבת.
המשחק איבד ערך ספורטיבי בשלב מאוד מוקדם, כשאותם עבריינים שמתחזים לאוהדים החליטו שהם לא יתנו לשחקנים לשחק כדורגל. המשחק היה צריך להיפסק כשהמתפרצת של דור פרץ נתקלה במטר חזיזים, שאחד מהם פגע בגבו של שריף כיוף. יגאל פריד וצוות השיפוט ניסו לדחות את הקץ ואפשר להבין אותם, אבל בראייה לאחור, עדיף היה לסגור את המשחק באותו רגע. לא היה צריך לחכות למהומה שהתפרצה אחרי הפנדל של דור תורג'מן, שאליה כבר נכנסו ברק בכר, בהתפרצות מיותרת לחלוטין שרק הלהיטה את הרוחות שכבר סערו, ואפילו אוהדים שניסו לחדור לכר הדשא ולפגוע בשחקנים.
רבות דובר על חוסר הצדק בענישה קולקטיבית, על העובדה שאין חוקים מתאימים שיעזרו להעניש פורעים באירועי ספורט ועל אוזלת היד של רשויות אכיפת החוק. נשגב מבינתי איך מדינה עם אנשים כל כך מוכשרים וחכמים, שמצליחה לפגוע באויביה בחדר במלון בטהרן או בדירה בלב ביירות, לא מצליחה ויש יגידו שלא רוצה, למצוא בתוך הקהל את זורקי החזיזים ומפרי הסדר (שאתמול לא רק פוצצו אירוע תרבות, אלא גם סיכנו ממשית את שלום השחקנים על הדשא), לתפוס אותם ולהכניס אותם לבית סוהר. אם נוסיף לזה אתמול את התקיפה של מתן עמבר ע"י חוליגנים שמתחזים לאוהדי הפועל תל אביב, אז נבין שאיבדנו שליטה לחלוטין על האירועים ומישהו חייב לעשות לזה סוף לפני שזה יעלה בחיי אדם.
הרבה פעמים אירועי קיצון גורמים להתפכחות ושינוי, אבל לצערי הרב, לא נראה שלמישהו באמת אכפת. במדינה שבה שר המשפטים, שמעשיו טרם 7 לאוקטובר פירקו כאן את העם מבפנים, מראה שלא למד כלום ומוביל אותנו בעיניים פקוחות למשבר חוקתי, שבה שרים תוקפים בפראות את ראשי הצבא ומערכת המשפט ולא מקבלים בחירת נשיא של הרשות השופטת, מי אנו שנלין על אוהדים שלא מקבלים החלטות של המשטרה ומחליטים לקחת את החוק לידיים.
השינוי חייב להתחיל מלמעלה, שינוי עמוק, חקיקה ברורה, טיפול עמוק בנגע הרע בתוך מחנות האוהדים ומתן כח לבתי המשפט לתת עונשי מאסר מיידיים על הפורעים. אם זה לא יקרה, הגרוע מכל עוד לפנינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו