המועמדות לירידה הגיעו לתחתית

1. השבת הזאת חלקה כבוד לקבוצות הפלייאוף התחתון, אבל חלקן בורח מהכבוד כמו מאש. הפועל ירושלים, שבוע לפני הדרבי, נסעה לקרית שמונה, שכל מה שנשאר לה העונה זה להילחם על הכרטיסים לטקס של איזי ביום העצמאות.

אצל זיו אריה, וזה לא חדש, מתחילים לשחק בדרך כלל במחצית שנייה, כשהם כבר בפיגור. אבל אגאדה השווה וכשנוצר מומנטום לקחת שלוש נקודות – הגיעה הפארסה בין הבלם לשוער, שהביאה להפסד.

ירושלים היא אלופת הפארסות של העונה, ומדובר בנס ספורטיבי מסוג אחר שהיא לא משלמת על זה בישיבה מתחת לקו האדום.

אגב, שרצקי, כל הריב הגדול שלו עם דראפיץ' נולד מזה שכעס עליו שהוא לא משחק התקפי. אז דראפיץ' אאוט, ואת מי הביאו? קורצקי! שנה הבאה ק"ש תתקוף גלים גלים.

2. מכבי פ"ת שיחקה באשדוד בידיעה שהיריבה שלה כבר הפסידה. כל שבוע מספרים לנו שמדובר שם בקו של שיפור. נותנים לכם צ'אנס, לא תיקחו? לא! זה קלינגר או זיו אריה שיירדו עם שי ברדה.

ראיתי את הראיון בסיום של רב"ש. ניסו שם לעשות לימונדה מאכילת הראש שעושה לו ג'קי בן זקן כל משחק מהגדר. רן רצה להוציא את עטאא ג'אבר, וג'קי חשב שלא. ממש עונג שבת, ורן גם רומז שישמח להמשיך עם זה גם בעונה הבאה. מאמין לך.

3. נוף הגליל הובילה את הליגה אחרי שלושה משחקים עם 7 נקודות מ-9, ומאז אספה 14 מ-75, והיא היורדת האולטימטיבית. בית"ר של אתמול חיכתה שעה לאוחנה שימצא את שועה לגול.

אוחנה הראשי ביציע. איך שיערו הלבין העונה. טוב שבית"ר נשארת, אבל הבעיות שלה נערמות. היא חייבת בעל בית נורמלי, בלי סינדרום ירושלים.

4. הטרור לא מבדיל בין יהודים לערבים. מונאס דאבור החמיץ הזדמנות נדירה להיחלץ מהעימות המתמשך עם האוהדים, לו היה נדיב יותר בניחומיו אחרי הפיגוע בחדרה, בו נהרג גם יזן פלאח, בן דודו של סארי.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

תומר מורד ואיתם מגיני, אוהדים של הפועל ת"א וכפ"ס נרצחו בדיזנגוף. מלח הארץ, אנשים טובים, בסך הכל בתחילת חייהם. ד"ר נדאל מוהנא, רופא מאום אל פחם, עבד כל הלילה באיכילוב על הצלת הפצועים שזרמו אליו. אלה הם חיינו, והם רודפים אחרינו לכל מקום. הכדורגל הוא לא מקום לברוח אליו, כמו שחשבנו שהוא.