מונס דאבור
משאיר חותם. דאבור // צילום: אלן שיבר
הבחירה של אור קיש: בשנת 2011, כשהיה רק בן 18, רכשה מכבי תל אביב חלוץ אלמוני בשם מונס דאבור. הפריצה הגדולה של השחקן המוכשר הגיעה בעונת 2014-2013, כשכבש צמד שערים חשוב במשחק נגד מכבי חיפה. לאחר פציעה של מספר חודשים החליטה קבוצת גראסהופר השוויצרית להחתים אותו - והשאר היסטוריה.
החלוץ עבר בהמשך לקבוצת רד-בול זלצבורג מאוסטריה, שם נכנס לתודעה האירופאית עם 22 שערים בעונת 2018-2017. באותה עונה כבש דאבור 12 שערים בליגה האירופית, יותר ממסי, רונאלדו ורוברט לבנדובסקי. אין ספק שהחלוץ הכישרוני שגדל בנצרת ימשיך להשאיר חותם בכדורגל האירופי עוד הרבה שנים ויגיע לקבוצות גדולות.
ביברס נאתכו
מתחזק קריירה מפוארת. נאתכו // צילום: אי.אף.פי
הבחירה של אריה שמוקלר: אין לו את המספרים של ערן זהבי או את הרזומה המפואר של יוסי בניון, ואין לדעת אם הוא יודע בעל פה את המילים שחיבר נפתלי הרץ אימבר, אבל בשקט בשקט, ועם לא מעט בצניעות, ביברס נאתכו מתחזק בעשור האחרון קריירה מרשימה מחוץ לפרובינציה העיסתית שלנו.
• איזה עשור היה לנו! היכנסו לעמוד המיוחד של "סיכום העשור"
• לא מסכימים עם הבחירות שלנו? בואו לבחור את אנשי ואירועי העשור שלכם
• חושבים שאתם יודעים כל מה שקרה בעשור האחרון? היכנסו לחידון העשור הענק
הקשר הישראלי, שעזב את מתחם חודורוב כבר ב-2010, הספיק לשרוד בגאון שמונה עונות בקור הרוסי של קאזאן וצסק"א מוסקבה (ארבע עונות בכל מועדון), ובין לבין עבר בהצלחה בפאוק סלוניקי ואולימפיאקוס. בקיץ האחרון, ביברס, גאוות הכפר הצ'רקסי כפר כמא, חתם לעוד שלוש שנים בפרטיזן בלגרד ומיותר לציין שגם שם הוא לא מייבש את הספסל.
אז אמנם קפטן נבחרת ישראל לא זכה לשחק בקאן או בברשיה, אבל הוא ממש לא צריך להיוולד שוב מחדש כדי להוכיח שקריירה מפוארת כבר יש לו ביד. ואף מילה על טל בנין...
יוסי בניון
השחקן הישראלי עם הקריירה הבינלאומית המרשימה ביותר בכל הזמנים עד כה. בניון // צילום: אלן שיבר
הבחירה של לי רזניק: יסלח לי ערן זהבי, על שלל שעריו בסין ובליגת העל הישראלית, אבל כדורגלן העשור הישראלי שלי הוא יוסי בניון. הוא שיאן ההופעות בנבחרת ישראל (102), השחקן המבוגר ביותר ששיחק בנבחרת וחולק את המקום השני בטבלת מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים יחד עם שייע פייגנבוים (24 שערים).
הילד הנצחי החל את העשור בליברפול, המשיך לשלוש עונות בצ'לסי, כולל השאלות לארסנל ולווסטהאם, הוסיף עונה בקווינס פארק ריינג'רס וחזר ארצה לקנח עם גביע במכבי חיפה. לו היה פורש בתום אותה עונה הוא היה עושה טוב לו ולנו, אבל למרות השנים המבזות יש לומר במכבי ת"א, מכבי פ"ת ובית"ר ירושלים, עדיין מדובר בשחקן הישראלי עם הקריירה הבינלאומית המרשימה ביותר בכל הזמנים עד כה. מנור סולומון מחכה מעבר לפינה.
ערן זהבי
השערים המכריעים, השיאים שנשברו. זהבי // צילום: אי.אף.פי
הבחירה של עודד שלו: הוא לא נוצץ כמו אייל ברקוביץ' או מלוטש כמו אלי אוחנה, ורחוק מההצלחה האירופית של חיים רביבו או מהיציבות הנדירה של ביבראס נאתכו, אבל מה שערן זהבי עשה בעשור הזה מחייב את בחירתו. המספרים, השערים המכריעים, השיאים שנשברו, היכולת המדהימה בקמפיין האחרון של הנבחרת. אין צורך להוסיף.
הבחירה של דניאל לוי: משער האליפות ההיסטורי של במדי הפועל ת"א במאי 2010, ערן זהבי נמצא בגרף עלייה בלתי פוסק. העשור החל עם הופעות בלתי נשכחות בצ'מפיונס ליג עם האדומים, שכללו את המספרת האדירה בסטאד דה ז'ראלן, המשיך ל-3.5 שנים בצד הצהוב של העיר, עם הצגת עליונות שלא היתה בליגת העל במשך שנים וכללה שלוש אליפויות, גביע ועוד הופעה בליגת האלופות, והסתיים לקריירה בליגה הסינית עם השכר הגבוה ביותר שקיבל ישראלי מחוץ לישראל, תוך כדי שהוא משאיר כוכבים עולמיים מאחוריו בטבלת הכובשים של הליגה המרוחקת. בתווך היו גם קמפיין אדיר במדי נבחרת ישראל, שנכון לעכשיו עוד נמצאת עם סיכוי להעפיל ליורו 2020.
דניאל טננבאום
ישבור את השיא של השוער הברזילאי? טננבאום // צילום: עמי שומן
הבחירה של דין שמואל אלמס: ספורט ככלל וכדורגל בפרט הוא המקום שבו חלומות מתגשמים, אבל באמת. כשאקס ריאל מדריד ונדרליי לושמבורגו העלה את השוער היהודי הצעיר דניאל טננבאום לבוגרים - ספק גדול עם מי מהם דמיין שב-2019 ימצא את עצמו השוער בין דפי ההיסטוריה, כשהוא בן 24 בלבד.
דניאל הגיע למכבי תל אביב על תקן שוער מחליף, אבל פציעה של השוער הראשון שלחה אותו אל בין הקורות. על המגרש זה לא נראה כמשהו שמפריע לשוער הצעיר, שלא ויתר על שירות צבאי והספיק להיכנס לעשיריית השוערים בעלי רצף הדקות ללא ספיגת שער הארוך ביותר אי פעם. זה יכול להפוך לסיפור קוסמי, אם השוער הברזילאי-ישראלי יצליח לשבור את השיא של שוער ברזילאי אחר, מזארופי, שקבע את השיא העולמי בארץ הסמבה אחרי שבעונת 1978-1977 הצליח לשמור על שער נקי במדי ואשקו דה גמה במשך 1,816 דקות.
עלי מוחמד
חמסה עליו. מוחמד // צילום: דני מרון
הבחירה של אלי שטרן: עלי מוחמד לא חתום על שום הישג ספורטיבי גדול ומשמעותי על המגרש, אבל הכדורגלן שחתם בקיץ 2019 בבית"ר ירושלים ראוי לתואר בגלל השינוי שהחתמתו עוד עתידה להשיג.
נכון, עלי מוחמד הוא לא ערבי-ישראלי, שלו אנחנו עדיין ממתינים שיחתום בקבוצה מהבירה, אבל עם שם כזה, וכשעל גב חולצתו טבוע המספר 55 (חמסה חמסה), נראה שאתם לא יכולים להישאר אדישים ולמהר להשיג לעצמכם חולצה רשמית שמאגדת בחתיכת בד אחת את סמל בית"ר ואת שם משפחתו של כדורגלן העשור שלי. "מוחמד". כמה פשוט - ככה נפלא.
גיא אסולין
הוא עוד ישוב? אסולין // צילום: אלן שיבר
הבחירה של שמוליק נמר: גיא אסולין הוא אולי המאכזב מכל אלה שזכו לכינוי "מסי החדש", וכאלה היו לא מעט. בתקשורת הספרדית עדיין מתעניינים בכשרון הישראלי האבוד, ומפרסמים עליו מדי פעם כתבות שתוהות לאן נעלם. טיאגו אלקנטרה אמר באחת מהן כי "אסולין היה הכי כשרוני שראיתי בלה-מאסיה, תמיד צעד אחד לפנינו".
קשה להבין איך אפשר להגיע מהגבהים האלה לפוליטכניקה יאשי, קבוצתו הנוכחית, שאליה הגיע בגיל 28, הגיל שבו הוא אמור להיות בפסגת הקריירה. יכול להיות שזה קשור להשוואות למסי (תמיד עניין מיותר), או שזה סיפור על עוד ישראלי שמיהר להסתנוור מהמחמאות, אבל מעבר לכל יש כאן סיפור עצוב על אדם שלא הגשים את עצמו. עכשיו מנסה אסולין לטפס למעלה דרך קבוצה עם שם שנראה כאילו יצא מהליגה למקומות עבודה. אולי זה יצליח, הרי בסך הכל אתה לא חייב להיות מסי כדי להגשים את עצמך – לפעמים מספיק רק שתחזיר מאבק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
