מקרה הפוליו הראשון בקיץ ההוא התגלה בתחילת יוני, מייד אחרי יום הזיכרון, בשכונה איטלקית ענייה בקצה השני של העיר. בדרום-מערב העיר, בשכונה היהודית ויקוואהיק, לא שמענו על כך דבר. לא שמענו גם על תריסר המקרים הבאים שהתגלו פה ושם ברחבי נוארק כמעט בכל שכונה, למעט זו שלנו.
"רק ב-4 ביולי, לאחר שדווחו בעיר כבר ארבעה מקרים, פורסמה כתבה בעמוד הראשון של עיתון הערב תחת הכותרת 'ראש שירותי הבריאות: על ההורים להיכנס לכוננות פוליו', ובה צוטט ד"ר וויליאם קיטל, ראש המטה לשירותי בריאות הציבור, שקרא להורים להשגיח על ילדיהם ולפנות לרופא אם הילד פיתח תסמינים כגון כאבי ראש, כאב גרון, בחילה, נוקשות בצוואר, כאבים במפרקים או חום" (מתוך "נמסיס", פיליפ רות).
76 שנה עברו מאז אותו קיץ של 1944באמריקה, שמנע מהאוהדים לקחת את האוטובוס למרכז העיר או לשדרות ווילסון לראות את קבוצת הליגה השנייה שלהם, נוארק ברז. זו היתה השנה האחרונה במלחמת העולם השנייה, כה רחוק אבל גם כל כך קרוב ודומה לאפוקליפסה שרובצת כרגע על העידן השבע של חורף/אביב ,2020 שהמייצג החזק ביותר שלו אולי הוא הכדורגל בחצי הכדור המערבי.
מאותו רגע שהעטלף התפרץ מהבקבוק אי שם בשוק של חוביי, כללי המשחק השתנו והממזרים לא טרחו לעדכן את אדוני הכדורגל. תסתכלו הבוקר איפה שיחקו כדורגל אתמול: גאנה, אלג'יריה, ניו זילנד, מלזיה, קזחסטן, אינדונזיה, בנגלדש, הודו, הונדורס, בלארוס, הונגריה, ונו, טוב, גם ברוסיה, בברזיל ובארגנטינה. לא חשבנו אחרת.
הפועל ב"ש חוגגת על חשבון מכבי חיפה. גם בלי קהל אפשר לשמוח ולשמח // צילום: אלן שיבר
ואיפה לא שיחקו? באכסדרות הנוצצות של סן סירו, בברנבאו, בפארק דה פרינס, באליאנץ ארנה, בקאמפ נואו ובסטאד דה בלומפילד. כמעט שנה וחצי אחרי ששילמו עליו 220 מיליון יורו בעסקה חזירית במיוחד, ניימאר הבקיע השבוע סוף-סוף שער בנגיחה. כנראה מעט מדי ומאוחר מדי. אם זו לא נקמת האלים, אני לא יודע מה היא נקמה.
ברמה האישית, חשבתי שמוטב היה שלמען המורל הלאומי ומאות אלפי האוהדים שיושבים בבתים, ולטובת חשבון הבנק של מוכרי הנקניקיות והמרצ'נדייז, שווה לקיים את המשחקים ולהשאיר בינתיים את הענף חי, גם אם בעצימות נמוכה. מה שמנהל אותנו עכשיו זה בעיקר פחד.
לפני 100 שנה, בשפעת הספרדית, הגופות התגוללו ברחובות. היום, לולא התקשורת אולי לא היינו יודעים בכלל שיש קורונה. מכבי ת"א סל, למשל, ניסתה להילחם בבהלה, אבל נלחמה בעצם בנרטיב הלאומי או בסנטימנט של עצמה. מהרגע שהיורוליג כפתה עליה משמעת סיעתית, היה ברור שהספורט כאן נכנס להדממה. אם מכבי לא טסה - אף אחד לא יטוס.
בשנה שבה עתידים אולימפיאדה ויורו להימחק מלוח האירועים, כנראה להפעיל את הליגה זאת באמת התקטננות של ממש. אם להיות כנים - העונה הזאת מתחרה רק בעונה שעברה בחולשתה ובמיעוט סיפורי גבורה ספורטיביים. לא יודע איך ואם בכלל יקבעו מי האלופה ומי היורדות, ואולי יחברו בכלל את העונה הזאת לעונת ,2021כפי שקרה במלחמת ששת הימים.
באמת יחסרו לי עכשיו השאגות "מלחמה, מלחמה, מלחמה".
