צילום: דבייה ברזילאי // עם סלבה ברזילאי והזמרת גל קוסטה

הפסקול של הספורט הישראלי נדם

היו לו פנים של ראש שבט אינדיאני, קול שנע בין בריטון לבס בשילוב סיגריות, ואהבה בלתי נגמרת לספורט ולהפועל תל אביב • בגיל 71, הלך אלי ישראלי לעולמו

בכל פעם שראיתי או פגשתי את אלי ישראלי, ראיתי מולי ראש של שבט אינדיאני. היו לו פנים רחבות כאלו של אינדיאנים מסרטי המערב הפרוע, פה גדול שהפיק חיוך יפה ומתגלגל שכזה. וזה עוד לפני שפתח את הפה.

גיא בוקאטי, מי שליווה מוזיקלית את אריק איינשטיין, הגדיר את קולו של אלי "בין בריטון לבס, בשילוב לא מעט סיגריות", מה שהפך את תיבת התהודה הזאת לבלתי נשכחת ולפסקול של גלי צה"ל עשרות שנים, ולמעשה היתה האיפכא מסתברא של קול ישראל המעונב והמרצין.

אף שמת עייף וחולה בן 71 - כל עוד היה כוחו במותניו, עד לפני כמה שנים, הוא היה אחד המתבגרים הכי צעירים בנשמה שהסתובבו כאן. שמח ותאב חיים, מאתגר את גלגלי השיניים של החיים ברכיבה על הארלי דיווידסון, על כל המשתמע מכך - כלומר מגפיים, חגורות, אבזמים, תיקים אופנתיים, ז'קט מרהיב מעור או מג'ינס, ממש נער וודסטוק שצלל עם סלבה בחופים של ראס מוחמד, שגלש על גלים בהרצליה, וסירב להתבגר. ככה הוא גם היה נכנס לאולפן. 

דוחף את הדלת באנרגיה, ברקיעת מגפיים ועם ערימה של חפצים על זרועו, ובעיקר תקליטים, קלטות או דיסקים שהביא מהבית אחרי שהכין את הליינאפ ערב קודם לכן. מרוב שאהב את החיים פשוטים, ככה ניסה ישראלי לארגן את חייו, שלעיתים נכנסו לסחרחרת אישית, ולהחזירם לפסים. האולפן היה היבשה היציבה שהוא היה צריך. החיבור בין אהבה לכדורגל ולכדורסל למוזיקה ברזילאית ולתרבות דרום־אמריקאית, הפכה אותו לפורץ דרך שהביא לעולם את "צעד וחצי", תוכנית הכדורסל בגלי צה"ל, שסיקרה את ליגת הכדורסל כאן בצבעים וריחות אחרים, כשלצידו מרחפים איתן גרין ושמעון אמסלם.

זה היה פסקול אחר לגמרי מזה שבו הכדורסל שודר עד אז, בעיקר על ידי גדעון הוד, מיתוס בפני עצמו. למרות שישראלי לא הסתיר מעולם את אהדתו להפועל ת"א, הוא לא עשה הנחות כששידר או כששאל שאלות מאחורי המיקרופון ב"עושים ספורט" בגל"צ. הוא היה תמים ובעיקר נטול חיבורים אצל מקבלי ההחלטות ומאוד לא רכלן, מכדי להתמודד עם התקשורת המניפולטיבית בת זמננו. הוא נידון להרחקה מכוערת מהבניין ברחוב יהודה הימית, שבו שירת יותר מ־40 שנה.

כשהייתי בן 24, נהגתי בבוקרו של יום ראשון. את הרכב מילא קול הנחושת של אלי ישראלי, שפתח את תוכנית הבוקר שלו במעבר על כותרות העיתונים. ברמזור קפאתי, כי לפתע הוא הקריא את טורי, "הצבע ארגמן", על זכייתה של הפועל ת"א באליפות, בתקופת האבן. זוכר לך חסד נעוריי, ומאחל לך מנוחה נכונה.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו