מי רוצה בכישלון של רוטנשטיינר?

1. נבחרת ישראל לא תשחק בעוד שנה במונדיאל בקטאר, אבל למשחק הערב בקלגנפורט (שישי, 21:45) יהיו השלכות על איך היא תצא הלילה מה"פראטר" - עומדת על הרגליים או שוכבת על הגחון, ותהיה לכך משמעות לגבי המשחקים והקמפיינים הבאים.

יחסית לעובדה שישראל לא נבחרת חשובה או מצליחה ביבשת, היא מייצרת הרבה רעש בתקשורת הספורט. ככה זה כשהכדורגל הוא הענף המוביל פה, אבל אני מוכן להתחייב שבתקשורת הישראלית יש כתבים שמייחלים לכך שנובס הלילה, כדי שחוזהו של וילי רוטנשטיינר לא יחודש.

לגיטימי לגמרי להיות עיתונאי שמתנגד לסדר היום המקצועי של המאמן, אבל להפוך את כהונתו כאן למסע ציד מתמשך של כאלה שקובעים אחרי כל משחק שתם עידן, שווילי סיים, ש"בהתאחדות קבעו שהוא לא ממשיך", כאשר המציאות טופחת להם על הפנים - זו התנהגות ילדותית, שלא לומר הרסנית, עבור מי שלא יודעים לקבל את כללי המשחק ומעדיפים לשבור את הכלים על חשבון האינטרס של הכדורגל הישראלי.

2. רוטנשטיינר רחוק מלהיות מאמן על, בכיר או מעולה. יש לו הרבה חסרונות ידועים ומוכרים, אבל עבור הרבה מאנשי התקשורת - מאמני הנבחרת הם מטרה קלה, כי על השחקנים, שאותם הם פוגשים גם בליגה, צריך לגונן ולשמור על קשר טוב איתם. בחלקים מהתקשורת יושבים כאלה שלצערי סוחרים בכוח המופרז שלהם כדי לייצר מידע מוטעה, וגרוע מכך, פייק לא מציאותי. הם מספרים לנו שאם יבוא מאמן אחר, תהיה לנו נבחרת אחרת. זהו, שלא תהיה נבחרת אחרת.

מאמן עם שם גדול הוא לא בהכרח ובכל מצב ערובה להצלחה.

סוון גוראן אריקסון ופאביו קאפלו הרסו את נבחרות אנגליה ורוסיה, ושדדו על הדרך את הקופה הציבורית, ודווקא גארת' סאות'גייט, שקיבל קרדיט קטן מאוד, החזיר את אנגליה לגדולתה אחרי שנות דור.

ברק בכר לא יכול להתפצל לשניים, ועם המחסור שקיים בשוק המאמנים, הניסיון הנכון של ההתאחדות לבנות סביבת עבודה שתתרחק מהביצה המקומית - חייב להימשך.

הלוואי שהיינו יכולים להביא לכאן מאמן משבדיה או מדנמרק, שילמד אותנו כדורגל, כי גם את ריצ'ארד נילסן לא הערכנו בסופו של דבר וגירשנו אותו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

לאוסטרים יש את כל הסיבות להתפוצץ עלינו הערב אחרי שחטפו חמישייה בסמי עופר, ולהתחשבן עם בן ארצם רוטנשטיינר. לערן זהבי וחבריו יש היום כמה מטרות - אחת מהן היא לשמור גם על הגב של המאמן שלהם מחורשי הרעה.