אין כמו הסמבה. ווסלי פטאצ'י נצץ במספרים, בכדרורים ובכדורגל סמבה שלו. בכל קריטריון מקובל, הוא איש המשחק ואולי גם שחקן העונה. מתחילת עונה מסויטת ותיוג כפלופ, הכל התחבר לו כמו גם הכינוי המחייב והמדויק נהוראי.
ההיסטוריה מלמדת אותנו ששחקנים כאלה לא נשארים פה יותר משנה, גם אם יש להם חוזה מחייב. עיין ערך פליסיו מילסון. אולי בגלל שזו התחנה הראשונה שלו מחוץ לברזיל אחרי שפינה את המשבצת בסנטוס לניימאר הוא יוקיר תודה ויישאר פה לעונה נוספת. פחחחחח, על מי אני עובד?
הלב הצהוב. עם כל הכבוד לפטאצ'י, הלב והנשמה של מכבי העונה ובכלל בשנים האחרונות הוא גבי קניקובסקי. הוא נמצא בכל מקום, לא דופק חשבון גם לשחקנים שגדולים ממנו בדונם כמו ונטורה, ומסמן לכל יתר השחקנים מהי הרוח המכביסטית. רוח שמלמדת על עוצמה, פיזיות והקרבה שיכולים לחפות לעיתים על פערי איכות. זה היה ככה בניינטיז מול חיפה של רביבו וברקוביץ', ונכון שבעתיים העונה כשהצהובים איבדו את מילסון, שכחו מעונת 20 השערים של זהבי וניסו למצוא פתרונות במשחק הקבוצתי.
כל זאת כשב"ש פגעה בינגו בזרים והחזירה לחיים כמה ישראלים בשלבים המתקדמים של הקריירה שלהם. בסוף העונה קניקובסקי מסיים חוזה ונכון לעכשיו הוא רוצה לחו"ל. מיטש גולדהאר צריך למכור כמה חנויות בקיימארט ולהשאיר את קניקובסקי במועדון עד הפרישה.
טיפה שבירים. נקודה אחת מ-9 אפשריות - זה המאזן של הבלתי שבירים מול מכבי ת"א העונה. זה משהו שצריך להדאיג את רן קוז'וך ברמה המנטלית ופחות בצד המקצועי, בעיקר לקראת הגומלין בבלומפילד בחלק השני של הפלייאוף.
בדרך כלל אליפויות לא נקבעות בעימותים הישירים בין הטוענות לכתר, אבל כדורגל זה עניין של מומנטום. מכבי ת"א מגיעה בשבת למשחק מול האוטובוס של אבוקסיס, ואם תנצח תשלח את הפועל ב"ש לחשוב יומיים על פער של 5 נקודות ונסיעה לסמי עופר. זה הולך להיות פלייאוף משוגע, הכינו את מכשירי לחץ הדם.
