מיד עם סיום המשחק מול נורבגיה, החלו שחקני נבחרת ישראל לעשות את המסע, כל אחד למדינה בה הוא משחק, חוץ מאחד. מוחמד אבו פאני, כובש השער הראשון מול נורבגיה בהפסד 4:2, עשה את הדרך הקצרה יחסית לבודפשט, כדי לחזור לקבוצתו ההונגרית פרנצווארוש.
הוא לא פתח מול נורבגיה, אבל נכנס במחצית ועזר לעשות שינוי זמני, אבל מהר מאוד הנורבגים העבירו הילוך בדרך לניצחון. "קיבלתי את הכדור וישר חשבתי על הבעיטה", משחזר אבו פאני בראיון בלעדי ל"ישראל היום", "אני שמח שזה נכנס, אבל כואב לי מאוד על ההפסד. הפסדנו לנבחרת טובה יותר, אבל אי אפשר שלא לחשוב מה יכולנו לעשות טוב יותר כדי להוציא נקודות".
אתה שחקן מאוד אמוציונלי, איך הרגשת עם האמירות של הנורבגים לפני המשחק?
"זה נושא לא טוב. אני שחקן שלוקח הכל ללב ואישית, אז זה נתן לי מוטיבציה לבוא ולשחק יותר טוב נגד נורבגיה. אני אוהב דברים כאלה, זה מדליק את המשחק, עברנו את זה. כאמור, זה נתן לנו מוטיבציה אחרת עם תחושה שחייבים לנצח וממש חבל לי שלא ניצחנו".
בסוף הכל קם ונפל על הפיזיות, מצד שני, אתה אולי בין הנמוכים בנבחרת והבקעת.
"אי אפשר להתמודד עם גובה, אבל עם שכל, רגליים ובעיקר עם הלב אפשר. זה מכפר על הכל. אני אישית מעדיף לשחק נגד שחקנים יותר גבוהים ממני, זה גורם לי להיכנס בלי פחד ובאירופה ככה משחקים כדורגל. הרגשתי טוב במשחק, היינו צריכים לשמור עוד עשר דקות על התיקו ואז הם היו מהמרים על המשחק, היו יותר חשופים והיו נוצרים לנו שטחים כדי לעשות את השני".
אתה מרגיש שרן בן שמעון נותן לך להוביל את הנבחרת, למרות שלא פתחת?
"כן, ברור, זה כיף שיש מאמן נבחרת שמאמין בי סוף סוף כמו רן. אבל זה גם נותן לי המון אחריות כי חייב להחזיר לו על המגרש, אם לא, אמצא את עצמי מהר מאוד על הספסל. זה סימן טוב, אבל גם מלחיץ. זה שלא פתחתי זו החלטה של מאמן ואני מכבד אותה, והתפקיד שלי היה להחזיר על המגרש כשנכנסתי".
בעבר זה לא היה ככה, גם היו הרבה מאוד שחקנים על העמדה שלך, ביברס נאתכו, דור פרץ, נטע לביא ואחרים.
"בעמדות הקישור יש לנו המון שחקנים טובים, אז לא פשוט לשמור על המקום. דור פרץ פתח נגד נורבגיה והוא שחקן מצוין, אני מאוד מעריך אותו. תמיד שיחקתי איתו ונגדו, הוא דמות לחיקוי גם בחדר ההלבשה ומחוצה לו וזה כיף שיש שחקן כזה בנבחרת. גם אני וגם הוא נלחמים על המקום וזה לא פשוט שיש תחרות מול שחקן כזה, אבל אני מעדיף אותו איתי ולא נגדי".
ניצחון על אסטוניה והפסד מול נורבגיה זה מה שהיה מצופה מהנבחרת, אבל אתה מסכים שכך יהיה קשה לעשות את קפיצת המדרגה ולעלות לטורניר גדול?
"בסופו של דבר, אם אנחנו רוצים לעשות את קפיצת המדרגה אז צריך לנצח את נורבגיה. לדעתי הם פחות טובים מאיטליה, ושיחקתי נגד איטליה בליגת האומות אז אני יודע. לצערי אנחנו לא משחקים בבית אז זה לא פשוט, אבל מאוד רצינו לנצח אותם, זה יכול היה להיות הישג מצוין. אין טעם עכשיו לשקוע בזה, צריך לחשוב קדימה ולעשות הכל כדי לנצח את המשחקים הבאים".
שינו זוארץ ורן בן שמעון סימנו את יורו 2028 כמטרת העל של הנבחרת, זה יותר ריאלי, אבל רחוק.
"אי אפשר לוותר על שום קמפיין, גם לא על הנוכחי. אני לא מוותר על כלום. עוד לא התחלנו את הקמפיין, כבר לוותר? לפני שלושה ימים התחלנו, אז אני אומר לך חד משמעית שכל עוד יש סיכוי בקמפיין הזה אני מאמין שהכל אפשרי".
גם אם שאר המשחקים ישוחקו בהונגריה מול 500 צופים?
"האמת? הייתי מעדיף שהמשחקים יהיו בארץ, לראות את ההורים והמשפחה, האווירה גם יותר טובה מאשר פה, 30 אלף איש זה סיפור אחר לגמרי. תחשוב מה היה קורה בארץ במצב שאנחנו משווים ל-1:1, זה היה משנה את כל המשחק".
מוחמד אבו פאני עשה שירות טוב למדינת ישראל ולא רק בגלל השער שהבקיע. אחרי המשחק, התעניינו העיתונאים הנורבגים בשחקן הערבי שמשחק בנבחרת ישראל, מבקיע, חוגג עם חבריו וזה שם להם זווית ראייה אחרת לחלוטין על מה שקורה בארץ.
אבו פאני הוא אחד משלושה שחקנים שצמו את צום הרמאדן (יחד עם מחמוד ג'אבר וענאן חלאילי), אבל לא ויתרו על המשחקים. הוריו של אבו פאני בדרך כלל מגיעים לכל המשחקים שלו בנבחרת, אך הפעם, בגלל הצום, הם העדיפו להישאר בארץ.
"מאוד רציתי שההורים יבואו והם בדרך כלל באים. זה לא היה פשוט לשחק בלי מים או אוכל. הצום יצא שעה וחצי לפני המשחק, אכלנו קצת תמרים, מים וזהו. אבל במשחק כזה, אלוהים נתן לי את הכוח להוציא מעצמי יותר".
אלי דסה מדרבן את שחקני הנבחרת לפני אסטוניה | ההתאחדות לכדורגל
היינו במגרשי האימונים בדברצן, 12 מגרשים, גם לכם בפרנצווארוש יש מתקן ענק, אולי בארץ לא מבינים את התנאים שיש בהונגריה במועדונים הגדולים.
"פרנצווארוש מועדון גדול גם בקנה מידה ישראלי ואני שמח שמצליח שם. זה מועדון אירופי לכל דבר, אבל הבאתי להם דברים שאין להם במנטליות האירופית".
מה למשל?
"את המנטליות של הישראלים - והם לא יודעים איך לאכול אותי, אז הבאתי להם את עצמי, אחד שלא מפחד משום דבר, נלחם על המגרש גם בהגנה וגם בהתקפה, הרבה רגש וזה משהו שעובד פה טוב מאוד".
בתחילת הדרך כאן היה לך קשה כי היית לבד פעם ראשונה מחוץ לישראל, איך בכל זאת התאקלמת?
"בהתחלה היה לי קשה ולמזלי יש לי חברים מאוד טובים בארץ כמו רועי בן שלוש, שחר ברדוגו, שי אבוחצירה ושחף ליבוביץ' שהם אוהדי מכבי חיפה, אנשי עסקים שהכרתי לפני.
"הם עושים עסקים בבודפשט והיו באים לפה הרבה, עזרו לי להכיר אנשים ואת העיר. הם החיו אותי, באו לפה לבודפשט והיה לי כיף. לפעמים הייתי מתקשר אליהם בשתיים בלילה כשהיה לי משעמם או שהייתי משתגע, הם אחלה אנשים".
דובר על זה שתעזוב בקרוב את פרנצווארוש לארצות הברית, למה זה לא קרה?
"אי אפשר לדעת, כדורגל הוא מאוד דינמי. מאוד כיף לי פה, נהנה מהעיר ומהקבוצה. יש לי חוזה לעוד שנתיים ואם קבוצה תרצה אותי היא תצטרך לשלם עליי. פרנצווארוש דורשים סכום לא קטן. היו הצעות יפות מארצות הברית, אבל זה לא הסתדר בין המועדונים. בסוף אני מאמין שהכל לטובה והמעבר יגיע בסופו של דבר".
מה עם חזרה למכבי חיפה, יקרה מתישהו?
"אני שמח שיש לי תמיד בית במכבי חיפה. ברור שארצה לחזור, זה רק עניין של זמן".
מה דעתך על מה שקורה שם העונה, והאם אתה חושב שברק בכר הוא האיש להוציא את הקבוצה מהמצב הזה בעונה הבאה?
"ברור, אין שאלה בכלל. ברק בכר הוא האיש למשימות האלה. אתה שם לב שגם הקהל מקבל את הסיטואציה אחרת מאשר אם זה היה מאמן אחר. ברק לא צריך להוכיח כלום, הוא המאמן מספר 1 בארץ, עשה הכל בכדורגל הישראלי ובגיל צעיר זכה בכל תואר אפשרי והיה עם המועדון בליגת האלופות.
"הוא עשה דברים שמאמנים בכלל לא התקרבו, בטח בגילו, אז אם יש מישהו שיכול להוציא את הקבוצה מהמצב זה רק הוא. הקהל גם מבין את זה. ברק עשה הכל עבור מכבי חיפה, אז מי יכול להחזיר את הקבוצה למאבק על תארים אם לא הוא?".
אתה רואה את המשחקים? יודע מה קורה כעת בסמי עופר עם היעדר ארגוני האוהדים?
"יוצא לי לראות משחקים מדי פעם ואני עוקב, המצב לא פשוט. לא כיף שהקהל שורק בוז, חלק לא מגיעים בגלל בעיות עם המשטרה. כולם יודעים כמה הקהל של מכבי חיפה חשוב לקבוצה, בטח בסמי עופר. אני מקווה שהקהל יחזור, זה חשוב לי לראות אותם אפילו בדרבי ביום שני, זה משחק מאוד חשוב למכבי חיפה ואני מאחל להם שינצחו ושדברים יסתדרו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו