שניהם כדורגלנים ערבים ומוסלמים מאמינים המשחקים במועדונים פופולריים מערי נמל, הם מפציצים שערים ומחלקים בישולים בלי חשבון, ונחשבים לשחקנים הכי טובים בליגות שלהם. באופן מעניין, השניים האלו חווים השנה עונת שיא - כל אחד ברמה ובליגה שלו - ושניהם לא יורדים בקלות בגרון לאוהדי הכדורגל בישראל. אחד בליברפול - מוחמד סלאח, ואחד במכבי חיפה - דיא סבע.
עונת 2024/25 היא העונה של סלאח וסבע. סלאח עם 25 שערים ו־17 בישולים בפרמייר ליג (30 ו־21 בכל המסגרות), וסבע עם 14 שערים ו־11 בישולים.
מאז תיירי הנרי בעונת 2002/03 בארסנל, שבה כבש 20 שערים וחילק 20 בישולים, אף שחקן פרמייר ליג לא תרם את חלקו ליותר מ־40 שערים בעונה, והנה סלאח עושה זאת העונה עם 42 כאלו, ואנחנו רק בתחילת חודש מארס.
באותו האופן, מאז שעומר אצילי רשם 21 שערים ו־12 בישולים בעונת האליפות השלישית של מכבי חיפה, לא היה שחקן בליגת העל שעשה עונה של דו־ספרתי בשערים ובבישולים. אנחנו רק בתחילת מארס, כאמור, וסבע כבר שם. אבל לצד הכדורגל, שני הכוכבים הללו מושכים אש מהקהל הישראלי (ולא רק, במקרה של סלאח), מסיבה שלא ניתן לאפיין אותה בשום דרך חוץ מ"הלך רוח" כללי, שמושפע מדיווחים לא מדויקים.
פתחו חשבון
"החשבון" של הקהל הישראלי עם סלאח קשור בעיקר לסערה סביבו לקראת צמד המשחקים בין מכבי תל אביב לבאזל בתחילת העשור הקודם. אז הופעל עליו לחץ כבד במולדתו מצרים לא להגיע לישראל, אבל הוא דווקא הגיע וכן שיחק. ההתבטאויות שיוחסו לו הוכחשו על ידו מאז ומתמיד, אבל בזיכרון הקולקטיבי הישראלי הוא נצרב כ"עוכר ישראל".
מאז סלאח הוריד פרופיל באופן משמעותי בהתבטאויות או הקשרים פוליטיים, במיוחד בנוגע לישראל. עד היום סלאח הוא כנראה הסלבריטאי הערבי המפורסם ביותר שלא ביקר את ישראל מאז 7 באוקטובר. מקטרגיו יציינו שהוא תרם לצלב האדום המצרי בסיוע לעזתים בזמן המלחמה כסיבה ש"מצדיקה" את היחס שלו הוא זוכה. אגב, גם את המצרים עצמם סלאח מצליח לעצבן כל שנה מחדש, כאשר הוא מעלה פוסט של עץ חג המולד שהוא מציג בבית משפחתו וגורר ביקורת ממיליוני מוסלמים מרחבי העולם.
המקרה של סבע דומה, אבל גם שונה בתכלית. בעוד סלאח הוא כוכב עולמי שספק אם ידרוך שוב בישראל, סבע הוא ישראלי לכל דבר ועניין, שחקן נבחרת בעבר ובהווה, וזה הופך הכל לחם ולכואב עוד יותר.
המתח סביבו התחיל בפרשת הסטורי שפרסמה אשתו בתחילת המלחמה. הפוסט, שהביע צער על מוות של ילדים בישראל ובעזה, התגלגל לעליהום עצום ברשתות החברתיות בדרישה לגינוי ולהתנצלות מצד השחקן, שעזב לבסוף לאיחוד האמירויות. הסיפור לא ירד מהכותרות גם בתחילת העונה הזו, שמעטים זוכרים כי נפתחה במחאה של חלק מאוהדי מכבי חיפה נגד חזרתו של סבע למדים הירוקים, למרות שהתנצל, הסביר וניסה לגשר על הפערים.
הבדל נוסף טמון בצד המקצועי. בעוד סלאח הוא ה־כוכב של קבוצה מנצחת שדוהרת לאליפות, סבע הוא נקודת האור אולי הבודדת בעונה של מכבי חיפה. בעונה שבה הירוקים משוועים לשחקן שיספק מספרים, סבע עושה הכל. למרות ההדחה מהגביע בשבוע שעבר, והעונה המסויטת שעוברת על המועדון, מכבי חיפה עדיין במקום השלישי, וזה בעיקר בזכות סבע. עד כדי כך שקשה לדמיין היכן היא היתה בלעדיו.
לא שחקן קל לעיכול
סבע הוא לא שחקן קל לעיכול. הוא פנומן על הדשא אבל גם אמוציונלי מאוד, אחד שבטוח בעצמו וביכולות שלו בכל מצב. באיחוד האמירויות היו כאלו שהגדירו אותו כבעל טמפרמנט ומצבי רוח. ועדיין, השנה הוא מוכיח שהוא השחקן הכי טוב והכי יציב בליגת העל.
בניגוד לקינגס קנגאווה של הפועל באר שבע, סבע מספק את המספרים בקבוצה שלא משחקת טוב ושוטף, שחוץ ממנו אף שחקן, למעט אולי ליאור רפאלוב ודין דוד ששוב כובש בדו־ספרתי (13), לא תורם את תפוקתו הרגילה. נוסף על כך, אף אחד מכוכבי הקבוצות היריבות לא התמודד עם מצב רגיש של "עליהום" אישי כלפיו מצד האוהדים שלו עצמו, בגלל עניינים שקשורים למשפחתו.
למכבי חיפה לא נשאר הרבה על מה לשחק העונה. אירופה נגמרה בקיץ, החלום להניף גביע התמוסס בשבוע שעבר, והמקום הראשון רחוק מאוד. אבל היא עדיין במקום השלישי שמוליך לאירופה, שבע נקודות מהמקום השני, עם משחק ביד שאותו היא תשחק הערב באצטדיון טרנר מול הקטר הבאר־שבעי שלא עוצר.
נותר לה, איפוא, לשאוף "לקלקל" את שאיפות האליפות של הפועל באר שבע, או של היריבה המרה והצהובה מתל אביב. זה, ולדאוג שהכוכב שלה, סבע, יעשה עונה היסטורית. אבל באמת היסטורית. לעבוד עבורו כדי שיוסיף עוד 6-5 שערים, ועוד 4-3 בישולים, ויקבע עונה שטרם נראתה בארץ לשחקן ישראלי. עונה שתאשרר סופית שדיא סבע הוא מוחמד סלאח הישראלי, או לכל הפחות שחקן הליגה הכי טוב שהיה כאן מאז אצילי.
