המשחקים של בית”ר ירושלים העונה הם כמו לשים אסימון ברולטה – אין לך מושג מה הולך לצאת. כשזה מצליח, זו תצוגת תכלית מוחצת, וכשזה מתפרק, זה מתפרק עד הסוף.
נגד מכבי פתח תקווה כבר סגרנו את הסיפור במחצית עם חמישייה מרשימה, אבל אז מגיעות מכבי נתניה והפועל חיפה ונותנות לנו שלישייה בלי מאמץ. אין אמצע, אין רגע לנשום.
אוהדי כדורגל חיים על הריגוש, אבל אצלנו זה יותר מזה – זו רכבת הרים. אתה יכול להתחיל משחק עם חיוך ולסיים אותו עם הראש בין הידיים, או להיפך. הכול תלוי ביום, בשופט, ובעיקר על איזה צד בית”ר תקום, על רגל שמאל או רגל ימין. ניצחת? כל השאר נמחק, כמו חוב ישן ששכחת לשלם. אבל זה לא קורה מספיק העונה.
ככה זה בבית”ר – ברגע שאתה מתחיל להרגיש נוח, המציאות באה ומזכירה לך מי פה הבוס. בלי שועה, בית”ר נראית כמו שופטים בלי VAR. או במקרה שלנו, שופטים עם VAR – עבירה ברורה מחוץ לרחבה? פנדל. השפעה ישירה על המשחק? ברור. אם התוצאה הייתה שונה, אולי השופט היה טורח לבדוק, אבל ככה זה כשאתה בצהוב-שחור - דין לבית”ר ודין לכל השאר.
ועדיין, גם אם אנחנו מקטרים, אי אפשר לשקר לעצמנו – העונה הזו מדהימה, ועליה חלמנו. אבל עם האוכל בא התיאבון. רצינו יותר. בית”ר של העונה היא קבוצה של ניגודים – הצגות גדולות מול חוסר יציבות, מהלכים מרהיבים לצד רגעים של איבוד עשתונות.
השנה הזו היא בנייה – לקבוצה, למועדון, לאוהדים. ואם יצליחו לשמור על השלד, אם הקבוצה תדע לקחת את הרגעים הגדולים ולייצר מהם המשכיות, אולי בשנה הבאה שוב נשבור את שיא המנויים. כי הקהל של בית”ר הוא כמו מהמר בקזינו – יודע שהסיכויים נגדו, אבל ממשיך לשים את כל הז’יטונים על צהוב-שחור, כי כשזה מצליח – אין דבר שדומה לזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו