בסוף העונה הזאת של הפועל תל אביב, אם תצליח לעלות ליגה, ספק אם יהיה איזה משחק ליגה גדול או לחילופין שחקן אחד שכיכב מעל כולם. בסוף מה שיזכרו כולם מהעונה הזאת זה את המאמן אליניב ברדה.
מאז שהגיע למועדון, ברדה הזכיר להפועל תל אביב את מה שהיא ששכחה בעשור האחרון: שהיא יכולה להיות ווינרית, שהיא יכולה להיות לא הכי טובה במגרש אבל לרצות הרבה יותר. הוא הראה לה ש-17 אלף אוהדים לא חייבים להלחיץ אלא להיפך, לתת את מה שצריך בשביל לנצח משחקי עונה. כמו שהיה בתקופה שהוא שיחק במדים האדומים.
אדמונד ספרא עוד לא עשה בהפועל שום דבר גדול, אבל קיבל החלטה אחת שכנראה שינתה את המסלול של המועדון האדום. החלפתו של מסאי דגו באליניב ברדה הולידה 25 נקודות מתוך 27 אפשריות ובגביע המדינה המאמן גבר על שתי קבוצות מליגת העל בדרך לרבע הגמר. לא פחות חשוב מכך, הוא החזיק לחיים את המותג הגמור.
הדרך עוד ארוכה, המשחקים יהיו מכוערים והשופטים יהיו גרועים, אבל הניצחון הגדול (0:1) על הפועל רמת גן שעד המחזור הזה הייתה הקבוצה המאומנת, הקשוחה והמלהיבה בליגה, העלה את האדומים לראשונה למקום הראשון. זה אולי זמני, זה אולי רק סמלי, אבל יש לכך אחראי אחד בלבד: אליניב ברדה.