מדינת ישראל עברה וממשיכה לעבור ימים לא פשוטים מאז השבת הארורה של 7 באוקטובר. אחד הנושאים שצפו מאז הוא האחדות בתוך החברה הישראלית, אך ניואנס מעניין לא פחות הוא הדרך שבה זרים, שאינם יהודים, בחרו להזדהות עם ישראל בתקופה שכזו.
זה נכון גם לגבי עולם הספורט ובפרט בכדורגל. דוגמא בולטת לכך היא גוסטבו בוקולי, קשר מכבי חיפה לשעבר, שיחגוג בעוד שבוע וחצי את יום הולדתו ה-47. על אף שהוא כבר לא באור הזרקורים, בוקולי ממשיך לחיות בישראל עם ילדיו והחיבור שלו למדינה נותר כחזק כשהיה.
בראיון מיוחד ל"ישראל היום" בוקולי מספר על האהבה שקיבל ברחובות, הקשר ההדוק עם ישראל, מכבי חיפה ויעקב שחר, החברויות שנוצרו בכדורגל וגם על העובדה שכמעט לבש צהוב-כחול.
מה אתה עושה בימים אלה?
"אני עובד בארגון עולמי שנותן תמיכה בתיירות. מדובר בארגון ששמו 'קהילת אוניברסל' ואני הנציג שלהם בישראל. במקור הארגון הוקם בברזיל ואנחנו בקשר שנים רבות. עוד כשחקן הייתי בה בהתנדבות לאירועים שונים וכעת אנחנו פועלים ביחד ונמצאים בקשר רציף. לפני חמש שנים עוד שימשתי כמנהל מקצועי במכבי חיפה והתנדבתי בבית ספר לכדורגל בנצרת אבל זה נגמר".
הכדורגל לא חסר לך?
"לא. כל דבר בתקופה שלו. נהניתי מאוד בכדורגל וכעת אני נהנה מהעשייה שלי מחוץ לכדורגל. באופי שלי אני לעולם לא מסתכל אחורה אלא קדימה ומתרכז במה שאני עושה עכשיו".
כשהגעת לישראל לפני יותר מ-20 שנה חשבת שתתחבר כל כך חזק למדינה ותישאר פה גם אחרי הקריירה?
"לא".
"אני דומע כשאני רואה את החטופים חוזרים"
אז איך אתה מסביר את הקשר ההדוק שלך לישראל?
"זה חיבור מאוד מיוחד. כאשר הגעתי לפני חשבתי שמדובר בתחנת מעבר ואהיה פה אולי שנה-שנתיים, גג שלוש, אבל עברה שנה ועוד שנה והבן שלי נולד פה. אולי כלפי חוץ חשבתי שצריך לעזוב אבל בתוך הלב שלי תמיד רציתי להישאר כאן. אחרי חמש שנים הבנתי שאני רוצה להישאר כאן כל החיים ולא לחזור לברזיל, זה אפילו לא עבר לי בראש. גם הבן שלי שיחק במכבי חיפה והוא לגמרי ישראלי".
הרבה ברזילאים חוזרים בסוף הקריירה הביתה. השבוע גם ניימאר הגדול חזר.
"אצלי זה משהו שונה. ניימאר לא היה הרבה זמן במקום אחד אלא נדד בין מועדונים ומדינות. אני כל כך הרבה זמן פה ולא רציתי ללכת למקום אחר. במיוחד כשאתה מצליח באותו מקום אז בכלל קשה לך ללכת".
מה עבר עליך ב-7 באוקטובר ומה אתה מרגיש כשאתה רואה את החטופים חוזרים?
"לא קל. זאת לא המלחמה הראשונה שאני עובר פה אבל לבטח זאת המלחמה הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל וגם עבורי. אני עצוב ממה שקרה ובמלחמה יש רק מפסידים. זה עצוב שכל כך הרבה משפחות נהרסו - ההרוגים, הפצועים, החטופים. אני לא נכנס לפוליטיקה ובא ממקום כמו ברזיל שגם שם יש מלחמות, אבל זה לגמרי שונה. היום כאשר אני רואה חטופים חוזרים אז אני דומע כמו כל מדינת ישראל".
איך הבן שלך עובר את זה?
"כמו כל ישראלי אחר כי הוא לא מכיר מקום אחר חוץ ממדינת ישראל. הוא עצוב כאשר כולם עצובים ושמח כאשר כולם שמחים".
"גם עליי המשפחה לחצה לחזור הביתה"
אתה עדיין עוקב אחרי מכבי חיפה והולך למשחקים?
"הבן היה בעבר במחלקת הנוער אז הייתי הולך יותר. העונה עוד לא הייתי במשחק אבל אני עוקב ורואה משחקים בטלוויזיה עם הבן שהוא אוהד שרוף שלהם".
אם כן, מה דעתך על המצב שלהם העונה?
"זה התחיל לא טוב וכבר בהכנה היה אפשר לראות שהקבוצה פחות טובה. עזבו מספר שחקנים משמעותיים, היה צריך לבנות הכל מחדש וזה לא קל. כאשר ברק בכר חזר אחרי שלוש אליפויות אז היו הרבה ציפיות וזה הלך קשה, אבל אני אופטימי ובטוח שחיפה תשתפר בחלק השני של העונה. אני כבר רואה את השיפור בשבועיים האחרונים".
בתחילת העונה אכן הייתה עזיבה של זרים בעיקר בגלל המלחמה. מבין אותם? זה היה גם אצלך?
"ברור שאפשר להבין אותם כי יש לחץ גדול מהמשפחה. גם עליי לחצו בעבר ועברתי את זה. רצו מאוד במשפחה שלי שאחזור והסבירו לי שאני מסכן את עצמי ואת המשפחה, אבל בסופו של דבר הסברתי להם שאם אני מתגונן על פי ההנחיות אז סיכוי קלוש שאפגע. תודה לאל שהם הבינו. הם גם באים לכאן לביקור מדי פעם ונהנים מאוד. הם ראו שאפשר לסמוך על מערכת ביטחון בישראל ושהמדינה יודעת לשמור על התושבים שלה, חוץ מהמקרה של 7 לאוקטובר".
היית שמח להשתלב בצורה כלשהי במועדון?
"אני נהנה מהעשייה שלי ואני בחוץ וזה כיף. אני מחובר למכבי חיפה שהיא כמו המשפחה השנייה שלי ותמיד תהיה חלק ממני".
מי השלושה חברים הכי טובים שלך מהכדורגל?
"אלון חרזי, ניר דוידוביץ' ויניב קטן. כל אחד בחיים שלו והעניינים שלו אבל היה לנו חיבור מיוחד של עשור ביחד. הייתי גם שכן שנים של דוידוביץ ויש לנו חיבור מדהים".
תן סיפור שלא תשכח מהתקופה שלך במכבי חיפה.
"לפני שהגעתי לחיפה, כשסיימתי באחי נצרת, הייתי במשא ומתן הדוק עם מכבי תל אביב. בהתחלה מכבי חיפה בכלל לא פנו ואז אחרי חודש שלא הגעתי לסיכום עם תל אביב הגיעה ההצעה מחיפה ותוך חמש דקות חתמתי".
מה הרגע הכי גדול שלך ככדורגלן?
"זכיתי בהרבה אליפויות אבל הרגע הגדול ביותר היה השער נגד ליברפול שעוד היה בתקופה של המלחמה עם לבנון".
לסיום כמה היה קשה לראות את יענקליה שחר דווקא במשחק שפוצץ מול מכבי תל אביב?
"היה לי קשה כי יענקל'ה איש מיוחד ובעלים אדיר. הוא לקח מועדון גדול ועשה אותו אימפריה. שחר הוא נכס לכדורגל הישראלי ובטח למכבי חיפה".
