כדורגלן העבר שפעל לשחרור אברה מנגיסטו: "רק רוצה לראות את אמא שלו מחייכת"

ישראל נמצאת בימים אלה במתח גדול, זאת לאור עסקת החטופים הנרקמת, שאמורה לצאת לדרך כבר בתחילת השבוע הקרוב. הממשלה קיבלה רשימה בת 33 חטופים שאמורים להשתחרר בשלב הראשון של העסקה עם חמאס, כאשר ברשימה נמצא גם אברה מנגיסטו, אזרח ישראלי, בן הקהילה האתיופית, שנמצא בשבי ארגון הטרור מאז 7 בספטמבר 2014 לאחר שנכנס לרצועת עזה כשבועיים לאחר סיום מבצע צוק איתן.

מנגיסטו, שסבל מבעיה פסיכיאטרית, חצה כזכור את גדר המערכת לתוך רצועת עזה, באזור חוף זיקים ועד לערב מלחמת חרבות ברזל בה חמאס שבה מאות ישראלים נוספים, היה לאחד מארבעת הישראלים הנעדרים ברצועה. ב-16 בינואר 2023, לראשונה מזה כמעט תשע שנים, פרסם חמאס סרטו ובו מוצג מנגיסטו, מדבר בעברית וכעת צפוי להתאחד עם משפחתו.

מי שתמך ודחף במשך שנים לשחרורו של מנגיסטו, הוא כדורגלן העבר אמייה טגה. הקשר שמזוהה בעיקר עם מכבי נתניה ומשמש היום כעורך דין עוסק בדיני ספורט, מקרקעין ולשון הרע, ניסה כבר בתחילת הפרשה לעלות אותה לתודעה והצליח כאשר עלה עם חולצה הקוראת לשחרור אברה במשחק ליגת העל בניגוד לתקנון ההתאחדות, ספג קנס כספי והחליט לשלם אותו עם עשרות אגורות. כעת, הוא מספר ל"ישראל היום" על התחושות שלו, אולי בדרך לסגירת מעגל מרגשת.

"אברה עדיין לא פה אבל אני שמח מאוד שזה מתקרב. בעיקר אני חושב על המשפחה שלו, על אמא שלו ואבא שלו שלכל אורך הדרך לא זכו מספיק לתמיכה ציבורית", אומר טגה, "כל הזמן אמא שלו אמרה 'תחשבו שאברה זה הבן שלכם' ועכשיו זה משפט ששגור אצל כל בני משפחה בכל המחאות להחזרת החטופים".

בשנים האחרונות הקשר בין משפחת מנגיסטו לטגה פחות אדוק מבעבר, אבל השחרור המסתמן כאמור גורם לטגה התרגשות גדולה. "זו תמונת ראי לחברה שלנו. זה לימד גם אותי וגם את הקהילה האתיופית שיעור כי בסוף המשפחה הזו הייתה לבד. הם התנהלו מול כל הדבר הזה לבד. לא משנה כמה ניסינו להשפיע, זה לא גרם לאנשים לצאת החוצה. אנחנו כציבור, כאנשים בכלל, כתושבי מדינת ישראל - צריכים להסתכל על עצמנו במראה ולהגיד מה לא עשינו נכון, אברה נמצא בעזה מעל 3,700 יום. גם יום אחד זה קשה".

על המקרה השנוי במחלוקת שבו ההתאחדות לכדורגל החליטה לקנוס אותו אומר טגה: "זה הכעיס אותי כי אני לא תמכתי רק באברה. כשגלעד שליט היה בשבי אני גם כל הזמן ניסיתי לזעוק על המקרה. הייתי בהפגנות עבור אורון שאול ואדר גולדין שהגופות שלהם עדיין מוחזקות שם. לא עבדתי רק למען עברה. כשהתחילה הפרשה היה צו איסור פרסום וברגע שהוא הוסר, הייתי בטוח שכל מדינת ישראל תצא לרחובות וכשזה לא קרה, או שקרה המקרה עם ההתאחדות שאלתי את עצמי 'מה דפוק פה? הקהילה האתיופית לא חלק מהמדינה?'".

טגה עדיין מתקשה להירגע מהמחדל הגדול שהיה בדרך למקרה הנוראי שגרם לכך שמנגיסטו יהיה בידי החמאס עשור. "אנשים אומרים 'הוא עבר בכוחות עצמו'. בואו, הוא לא לקח מקל ותרמיל והלך לטייל בעזה. לא דיברו עד היום מספיק על המחדל. המצב הבריאותי שלו לא היה טוב, תחשוב שמפגע היה מגיע לישראל וחוזר בחזרה לעזה ועובר באותה צורה שהוא בא, לא יכול להיות דבר כזה. בתוכנית 'עובדה' ראו בתחקיר שהוא מנסה לעבור פעם אחר פעם עד שהצליח, זה לא היה 30 שניות ונגמר, אם אני ואתה עכשיו מגיעים לגדר ומנסים לעבור מעליה, יורים בנו אחרי 10 שניות לא משנה לאיזה צד ננסה לעבור. המקרה הזה נפל על משפחה מהפריפריה, בלי אמצעים כלכליים, שלא יכלה לזעוק את הזעקה שלה, שלא היה לה את הכלים להגיע לתקשורת. אם זו הייתה משפחה אחרת, היא הייתה מרימה את המדינה על הרגליים, אנשים היו משלמים בראש שלהם".

אנחנו קרובים לרגע מרגש, אבל לא פשוט. איך אתה מדמיין את זה?

"אני חושב על סגירת המעגל. המשפחה של אברה עצרה את החיים שלה. יש תמונות שצרובות לי בראש, את הפנים של אמא שלו ועכשיו לראות אותה מקבלת את הילד שלה זה שווה הכל. אני בטוח שהוא יחזור אברה אחר, אבל לפחות נדע שהוא פה. אני מקווה שכל החטופים יחזרו בעזרת השם, אין דבר חשוב מזה".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות