הכדורגל הישראלי במצב קשה מאד. אנחנו מוקצים בעולם, רמת הליגות נמוכה, הקברניטים אובדי עצות נוכח הקשיים הכספיים הנובעים מהמלחמה הארוכה, ובנוסף שום הצלחה ברמת הנבחרות לא נראית באופק. הסברים לא חסר, אבל לפעמים דווקא פרשה אחת יכולה להסביר את העליבות אליה הגיע הכדורגל הישראל, ולמה הוא לא יגיע באמת לגבהים שהיה יכול להגיע אליהם.
עומר אצילי הפך להיות המלפפון החם של חלון ההעברות הקרוב. אפשר לשים בצד רגע איך שחקן שלא פוגע כבר שנתיים על המגרש, הוא זה שקבוצות הצמרת בארץ מתלקקות עליו, אפשר לצערנו גם לשים בצד את ההיסטוריה המפוקפקת של אצילי בכל הקשור ליחסי אישות. זה לא רלוונטי כשמדובר בכדורגל ישראלי, שבו הקזינו הוא המקום היחיד שיכול להיחשב היכל קודש, בכל נסיעה לחו"ל.
אבל הסיפור המגוחך הזה שבו הרב ניצן ראובן, הרב שאצילי מתייעץ איתו על כל דבר (כמעט), יקבע איפה ישחק השחקן, מזכיר שוב שאולי עזבנו את אסיה ועברנו לשחק באירופה, אבל בתוכנו אנחנו איפשהו בין איראן לסוריה, שם הדת קובעת גם בכדורגל המקומי.
איך זה מסתדר שכדורגל משחקים בשבת? ביהדות שקיימת פה בישראל הכל הולך, רק תשים פה כמה ג'ובות בקופסה ליד. מה הקשר בין דת לכדורגל? אולי מראדונה, שהרגעים שלו על המגרש היו הכי קרובים להתגלות אלוהית.
אז בימים הקרובים נגלה מי יותר חזק. הכסף של יעקב שחר (הרב ש״ח) או הרב ניצן ראובן ממוסדות אהבת שלום. תהא אשר תהא הקבוצה שתזכה באצילי (עם כל הכבוד, בכדורגל הישראלי יעקב שחר הוא עדיין יותר מאלוהים), מה שבטוח שאנחנו כבר מזמן הפסדנו. מזל שבכדורסל הקבוצות הישראליות באירופה סתם גרועות, ולא יכולות להאשים לא את ישו, לא את מוחמד ולא את בודהה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו