תוספת הזמן במשחק אמש (חמישי) במשחק בין מכבי תל אביב להפועל חדרה שברה לי את הלב. כאוהד מכבי, לעבור מגול ניצחון 1:3 אחרי דפיקות לב לתיקו 2:2 מאכזב, בגלל ה-VAR זה שברון לב אמיתי. אתה נפגע הכי הרבה ממי שאתה אוהב, ואני אוהב את ה-VAR, אני ממש מאוהב בו. זו אהבה אמיתית, בלי תנאים. ואיך אני יודע שזאת אהבה אמיתית? כי בתחילת הקשר לא ידעתי איך לאכול אותו. הוא היה קצת מוזר, סאחי בלטה כזה. לקח זמן להתרגל לעצירות ולבדיקות. גם אני לא הייתי סגור עליו, כשרק הכרנו אותו זה היה סוג של מניה דיפרסיה. כשה-VAR לרעתך אתה מקלל וכשהוא לטובתך אתה מחבק. לא הייתי סגור על אם הוא בא לי טוב או לא. אבל היום אני פשוט לא יודע איך ראיתי כדורגל בלי VAR.
מאמנים ושחקנים נוהגים לתת את הקלישאה שכדורגל זה משחק של טעויות. בדרך כלל אחרי טעויות שלהם. אז לא, זאת הטעות שלהם. כדורגל זה משחק של גולים. אתה לא חוגג את הטעות של היריב אלא את הגול שלך. ושחקנים טועים תוך כדי משחק, גם מאמנים ואפילו אוהדים עושים לפעמים שטויות תוך כדי משחק. אני פעם קרעתי את הצולבת בלב אחרי גול שקיבלנו בדקה ה-93, לא עשיתי חימום טוב לפני המשחק.
אז נכון טעויות קורות לשחקנים ולמאמנים וזה אמור להיות ככה, אבל לא לשופטים. לשופטים אסור לטעות. תקראו לזה הפיכה משטרית או רפורמה משפטית, אני רוצה בכדורגל צדק וה-VAR מביא צדק לכדורגל. לא צדק הרמטי, אבל בצורה כמעט מוחלטת הוא מביא הגינות. כאוהד לחטוף גול דקה לסוף המשחק זה כואב, אבל לחטוף גול כזה כשהוא לא חוקי, בגלל נבדל, יד או עבירה שהשופט לא ראה - זה כבר ממש מדכא. נכון, פעם זה לטובתך ופעם זה לרעתך, אבל אני יותר שמח לנצח מגול חוקי וכבר אם להפסיד אז בגלל שער חוקי.
יש את הטענה המגוחכת שה-VAR הורס את השמחה הספונטנית. להיפך, אתה שמח פעמיים - פעם ראשונה כשהשער נכבש ופעם שנייה כשה-VAR מאשר. זה מכפיל את השמחה. תחשבו על קבוצות תחתית שמבקיעות מעט. מצד שני, ועל זה מדברים פחות, זה מרכך את המכה כשאתה סופג גול. אתה לא ישר נכנס להלם ועצב, פתאום יש תקווה, רגע, אולי ה-VAR יצליח להדוף את הכדור שהשוער לא הצליח. אתה מקבל עוד דקה של תקווה, ולפעמים זה גם מצליח.
ה-VAR נותן לאוהדים והצופים חוויה נוספת וחדשה לכדורגל. אתמול במשחק בין מכבי תל אביב להפועל חדרה בזכות ה-VAR האוהדים קיבלו טוויסט חדש בחוויה של צפייה בכדורגל. לפני כמה שבועות במשחק בין מכבי תל אביב למכבי נתניה היה מקרה זהה אבל הפוך, אז אוהדי מכבי תל אביב קיבלו את רגע האושר הזה בו הכל מתהפך לטובה, והכל נהיה עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב.
אני כל כך אוהב את ה-VAR, עד כדי כך שהייתי רוצה שיהיה לנו כזה גם בחיים האמיתיים. נניח בריב עם בן או בת הזוג, תחשבו כמה זה יכול להיות שימושי. "אני גלגלתי עיניים כשאמרת לי שאפשר למכור את העוף של אמא שלך במסעדות? אני? בחיים לא. בואי ניגש ל-VAR ונבדוק".
האמת שבמקרה הספציפי הזה ה-VAR יאשר את החלטת השופטת. אבל בגדול כגבר, כשיש ויכוח עם האישה, אני מעדיף פסיקות VAR כי אין מה לעשות, כשיש ויכוח בבית הן בדרך כלל מנצחות. גם כשהן צודקות, כמו תמיד, וגם בפעמים הבודדות שהן טועות, השריקה בדרך כלל לטובתן. אצלי בבית יש לי תחושה שאשתי היא הקבוצות הגדולות ואני בית"ר ירושלים, לא משנה מה עשיתי או לא עשיתי, בסוף אני אשם, והעונש תמיד אותו עונש, רדיוס בספה בסלון.
*הטור עבר את אישור אשתו של הכותב. אבל ספג עונש רדיוס בספה בסלון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו