אין צודק אחד בפרשת ערן זהבי. מצד אחד, הצוות המקצועי רואה שחקן בסוף קריירה ומעדיף להמר על הסוסים הצעירים, כנהוג בספורט העולמי האכזרי. המהלך זוכה גם לרוח גבית מהקהל, שרוצה לראות ניצחונות ולא שומר חסד נעורים לכוכבים. זהבי איננו אבי נמני ואת הסבב בר מצוות החל באיחור - מה שלא הספיק לו לקנות את ליבם של כל האוהדים ובטח בעידן הנוכחי - דור שלא ידע את יוסף אלא רק את הטיק טוק.
מצד שני, זהבי המשיך לשחק כדורגל עוד שנה כדי לשבור שיאי שערים, לרוץ אל הגדרות ולהעניק לדוקו שמצולם עליו גם סוף דרמטי שיכלול עצב ושמחה. לשבת על הספסל באצטדיון הכי מכוער במזרח התיכון, כולל כאלו שכבר הופצצו בדרום לבנון, ולעלות לשחק עשר דקות לסיום, לא היה בתוכניות שלו.
והעונה הזאת ארוכה מאד. אם פתאום משהו לא יילך ומכבי חיפה תתחבר, הקהל יעלה על בריקדות כי זה טבעו, ופתאום זהבי יישלף מהספסל. גול ניצחון בטרנר בדקה ה-78 ישכיח את כל מה שהיה כמובן. כי עם כל הכבוד את זה הוא יודע לעשות הכי טוב ובטח במכבי. ואז כמו ניר קלינגר בזמנו ישאל המאמן הנוכחי: "אתם רוצים את זה במשפט או בשיר?".
אם רצף הניצחונות לעומת זאת יימשך בלעדיו, ובליגה הגרועה הזאת זו לא באמת בעיה, זהבי יחשוב טוב אם כדאי לו לעשות את מסלול נמני לבית״ר, לרקד עם "לה פמיליה" ביציעים ולכבוש עוד כמה שערים מול קהל שיעריך אותו ויידע להרים אותו מחדש. מצד שני, לסיים את הקריירה בטדי בקרב על המקום הרביעי מול בני ריינה? לא בטוח שזה סיום הולם לדוקו המדובר ולקריירה גדולה.
