בשנות ה-70 וה-80, כשרפעת טורק הצטיין על המגרשים במדי הפועל תל אביב ונבחרת ישראל, הוא עדיין היה מטרה לגזענות, אבל כמו שהצהיר לא פעם, היה חסר פחד ושמר על כבוד המגזר הערבי. כעת, ממרומי גילו, כשהוא חוגג את יום הולדתו ה-70, יש לו הרבה מה להגיד על זה, ועל הדרך הוא גם מייעץ לשחקני המגזר.
כיום יותר קל לשחקן ערבי?
"היום שחקנים ערבים, גם אלה שבנבחרת, מפחדים לדבר אם דברים מפריעים להם. אני פחדתי רק מאלוהים. במוקדמות המונדיאל, בחורף 1985, שיחקנו באוסטרליה ובניו זילנד והיינו גרועים. בא שלמה קירט אחרי המסע ואמר לעיתונאי: 'רק בגלל הערבים אנחנו מפסידים'. פתחתי עיתון ולא ראיתי בעיניים. אם קירט היה בא מולי, הייתי אוכל אותו מהקריזה. הרי פעם הרמטכ"ל משה לוי ראה משחק נבחרת ואמר: הלוואי שהחיילים היו נלחמים כמו טורק.
"לקחתי את העיתון ונסעתי לביתו של המאמן, יוסל'ה מרימוביץ', מבלי שהזמין אותי. אמרתי לו: אני לא קובע, אבל זה אני או הוא. יוסל'ה הוציא הודעה שמהיום קירט לא דורך בנבחרת. אחרי כמה ימים בא עיתונאי ואמר שרוצים לעשות סולחה ביני לבין קירט. אמרתי לו שיירד מזה. היו אז ביפו מופרעים שחבל על הזמן. כמה מהם תפסו אותי ואמרו: רק שקירט יתקרב לכאן. אחרי כמה ימים ראיתי בעיתון תמונה של קירט בשפרעם, בבית של זאהי ארמלי. שחטו לו שם כבש כאילו רונאלדיניו הגיע".
היום שחקנים ערבים מפחדים לדבר בגלל הרעש התקשורתי?
"או שיש לך כבוד - או שאתה סמרטוט. תראה מה שעשו למואנס דאבור. ומה הוא כבר אמר? כלום. גירשו אותו מהנבחרת. ואני לא בא אליו בטענות, הוא לא בנוי ללחץ. יש פה תופעה. כל דבר שואלים: למה אתה לא שר את ההמנון? אנחנו ספורטאים, לא זמרים. כל המנון כיבדתי ועמדתי. עכשיו כל ילד שואלים אותו מה דעתו על המלחמה בעזה. אם אני אגיד שיש לי במשפחה יותר מ־20 ילדים ונשים שמתו בעזה, אז? תעזבו אותי, מה שאני אגיד לא ייצא טוב. תכבדו את רצוני".
ראית מה קרה עם דיא סבע במכבי חיפה.
"בזמן ששיחקתי דיברתי בקול רם ולא עשיתי חשבון. דורכים לך על הראש ואתה שותק? החבר הכי טוב שלי בנבחרת היה אורי מלמיליאן, שהגיע מבית"ר ירושלים. שתי קבוצות עם קהלים ששונאים זה את זה. בשבילי אורי היה כמו אח. אני זוכר משחק שבו שחקן עשה עליו גליץ' מאחור וכמעט שבר לו את הרגל. היה עדיף לאותו אחד שהוא היה נכנס בי ולא באורי. באתי אליו ואמרתי לו לשחק כמו בן אדם, והוא עשה לי עם היד 'תחפף' - וגמר את המשחק בבית חולים.
"אפילו לא קיבלתי צהוב, אבל אחר כך היתה מלחמה, והבלם רץ אלי וצעק מרחוק שהוא יהרוג אותי. אמרתי לו שבקרוב הוא יבקר את החבר שלו בבית החולים. חושב שהוא לא ביקר? בנבחרת היינו אחים. אבי כהן ז"ל היה ממוצא מצרי ודיבר איתי רק בערבית. איזה בן אדם הוא היה, איזה חבר".
בגיל 70 טורק עוד עוקב אחרי הפועל תל אביב, המועדון שבו שמו נכתב בספרי ההיסטוריה. "כדורגל לא משנים ביום", הוא אומר לגבי עתיד הקבוצה. "שמחתי שהגיע בעלים חדש, אבל אי אפשר לתת לעגלה להתגלגל בירידה. הקבוצה חייבת להיות מנוהלת נכון. עד היום הם לא נראו מי־יודע־מה בליגה, ואני רוצה להאמין שהם ישתפרו".
מי תיקח אליפות בליגת העל?
"מכבי חיפה או מכבי תל אביב. יש להן אנשים שיודעים לבנות מערכת ומשקיעים, והן ישלטו בכדורגל עוד הרבה שנים, בטח כל עוד אלה שמאחור מפגרות מבחינת תקציבית. הכדורגל שלנו תקוע. בזמנו, יו"ר ההתאחדות איצ'ה מנחם צירף אותי כחבר בוועדה המקצועית, אבל באיזשהו שלב הפסיקו להזמין אותי, ואפילו לא התקשרו להודיע לי שמחליפים צוות. למה? כי הם אוהבים יס־מנים. הם לא הבינו שאם אני מעביר ביקורת, זה לא כי אני רוצה להחליף אותם - אלא כי אני רוצה לשפר".
