אצטדיון גרונדמן ברמת השרון הוא השילוב המושלם בין קדמה לבין ימי הכדורגל הישראלי בשנות ה-90. מצד אחד הוא נמצא באזור תעשייתי, על רחוב רווי בחנויות. היציעים בנויים מעץ שמרגיש בקפיצות של אלפי אנשים כמו פלקל שעומד להתפרק. הכרוז נשמע כאילו סיים רגע לפני שהחל החימום שתי קופסאות של פרלמנט ארוך וגם העובדה שהוא מתחנן רגע לפני הקראת ההרכבים מאנשי הסאונד לכבות את המוזיקה שניגנו, שרובה ככולה מוזיקה מזרחית, נותנת תחושה שאנחנו 25 שנה אחורה. הקריאה שלו לשחקני רמה"ש ליצור מומנטום רגע אחרי שהם ספגו את השער הראשון (וגם את האחרון) גרמה ללא מעט חיוכים על הפנים אצל קהל האורחת.
מצד שני, על האצטדיון נמצאת שכונת מגורים די חדישה עם בניין אחד גבוה שמשקיף על האצטדיון. האנשים שגרים בו שמעו רעש יוצא דופן יחסית לרעש שיש מהאצטדיון רוב הזמן, יצאו מהחלונות והמרפסות וראו גוש אדום שלא מפסיק לעודד. המרפסות היו מלאות באנשים, מהחלונות בצבצו ראשים של ילדים קטנים שלא עזבו את הזווית הטובה שיש להם במשך 90 דקות.
מחמאה זה לא, אבל הפועל תל אביב של היום היא מתנה לליגה הלאומית. הקבוצה נכון לעכשיו לא מספיק טובה, אז היא עדיין בשלב שבו היא מייצרת דרמה על כר הדשא. היריבות שמצפות להיות מובסות, נותנות לה פייט ומסכנות אותה בכל פעם שהן דוהרות קדימה, הקהל שמגיע מספק צבע שמן הסתם לא רואים בכל שנה בליגת המשנה והמסה שלו גם תורמת לכלכלת אזור האצטדיון, ואתמול המאפיה המפורסמת הסמוכה הכניסה כסף שהיא מכניסה כנראה בשבועיים.
כשהשם רמת השרון עולה לראש של אוהד הפועל תל אביב ממוצע, האסוציאציה הראשונה שעולה לו לראש היא ערן זהבי. לקבוצה הזו הושאל החלוץ הוותיק לפני שעשה את הפריצה הגדולה במדים האדומים, אז הוא אפילו לא הוגדר כחלוץ. הפועל נכון לעכשיו לא מדהימה מבחינה מקצועית בלשון המעטה. היא נשענת לא מעט על הכישרון של סתיו טוריאל, שגם אתמול בלט לעומת יתר החברים שלו. במצב שהפועל נמצאת טוריאל נחשב היום לכוכב. בימים גדולים של הפועל, הוא כנראה היה נדחק לשולי הסגל, אבל ההישארות שלו אחרי הירידה והעבודה שלו עם מסאי דגו יכולה להפוך אותו גם בשנים הבאות לעוגן אדום, מין ערן זהבי לעניים, או עשירים שעדיין שומרים את המזומנים בכיס. השאיפה היחידה היא שמכבי לא תיקח גם אותו.
