"ניתחנו את כל המשחקים ביורו של נבחרות שנחשבות קטנות ושברו ׳תקרות זכוכית׳ ואנחנו מחפשים ליישם את הדברים האלו, לראות מה מאפיין אותן, מה הן חידשו", אומר רן בן שמעון, מאמן נבחרת ישראל, במסיבת העיתונאים ערב משחק הבכורה הרשמי שלו מול בלגיה בליגת האומות. המשחק יתקיים בדברצן, מזרח הונגריה, שם בחרה היריבה לארח את ישראל.
ומה ראיתם במשחקים האלו? זרוק איזה עניין אחד.
"גישה חיובית", הוא אומר, "אם ראית את שווייץ נגד איטליה, ציפו מהם להתגונן. הם באו ללחוץ ועשו את זה בצורה מאד ייחודית. למשל השימוש בבלם שלהם (ריקרדו) רודריגז שלחץ במקומות מאד מיוחדים. לפעמים שינוי בגישה או בתבנית יכולים להשיג הרבה. אני רוצה לבנות נבחרת שמשחקת כקבוצה ונבחרת שלא באה להתגונן ולעקוץ".
על כל קמפיין בית המוות הזה הוא מדבר כהזדמנות להפוך אותו "לבית חיים". לא כמטרה לזכות בטורניר, אלא "לראות את השחקנים שיהיו חלק מהנבחרת לטווח ארוך, לבחון מהן השיטות המתאימות". הוא מדבר לא רק על השחקנים הטובים ביותר אלא גם הלהוטים ביותר. "בנינו פרופיל של שחקן שמתאים לנו. נשמור על קשר עם הרבה שחקנים", הוא אומר. וכאן הוא צודק. ההגרלה לא באמת אכזרית, תקשורת הגיונית צריכה להתייחס לקמפיין בסבלנות, גם אם יכלול מן הסתם תבוסות.
אבל זו תהיה הבעיה של בן שמעון: נבחרות קטנות שהצליחו ביורו לא הביאו בהכרח קו התקפה כשרוני יותר מאוסקר גלוך-מנור סולומון-ענאן חלאילי שאמורים לפתוח עבור ישראל, אבל התאפיינו בהרבה שחקני ליגות בכירות בקו ההגנה שלהן. הגנה היא לא דמיון מודרך, אתה טוב כמו השחקנים שאתה רואה כל שבוע - ושחקני ישראל בכלל לא רואים שחקנים כמו של בלגיה.
אלו יחסי הכוחות: 18 שחקנים מחמשת הליגות הבכירות של אירופה בסגל הבלגי למשחק, 0 כאלו לנבחרת ישראל. זו נקודת הפתיחה של בן שמעון, ואם התחליף אמור להיות אולי תלכיד, אז מתחילה להתרחש תופעה אחרת שעלולה לפגוע בנבחרת: כמות גדולה של לגיונרים בליגות לא אירופיות - יפן, ארצות הברית - לא לעונות פרישה, אלא למיטב שנות הקריירה שלהם. הם לא זמינים ליותר אימונים ולא משחקים כדורגל יותר תחרותי.
"לקחתי על עצמי, כשלקחתי את התפקיד, שאני לא מתלונן. אני מתמודד עם המציאות כמו שהיא. אני חושב שבקרוב נראה הרבה שחקנים ישראלים הרבה יותר טובים", אומר בן שמעון על העניין.
המשחק מהווה התפתחות לא נעימה עבור הכדורגל הישראלי באירופה. אם הצורך לארח את משחקנו מחוץ לישראל מובן, הרי שכאן מדובר במצב בו נבחרת אירופאית לא מוכנה לארח אותנו על אדמתה.
גם אם נקבל שיש חשש ביטחוני, אם המשחק ממילא ללא קהל, למה הוא לא בבלגיה? אני שואל את כריסטוף פרנקן, עיתונאי בלגי.
"הנימוק הביטחוני הוא אמיתי מאוד. לפני שנה רצח קיצוני איסלמי שני אוהדי כדורגל שבדים וזה לא קרה בתוך האצטדיון, אלא בסביבת האיצטדיון, לכן עיריות לא רוצות לאבטח את המשחק". לא בטוח שזה נימוק משכנע, שכן אוהדים לא היו מגיעים למשחק ללא קהל, אבל קשה להאשים את הערים בבלגיה בחוסר הביטחון שלהן במשטרה. הרוצח היה אסיר עולם שנמלט מהכלא התוניסאי. תוניסיה דווקא דרשה את הסגרתו, אבל הרשויות בבלגיה לא עשו דבר, מלבד להרוג אותו לאחר מעשה.
בענייני שעה יותר נעימים, פרנקן מדבר על אכזבה מסוימת מחלאילי במשחקיו הראשונים באוניון סן ז׳ילואז. דווקא בן שמעון מרגיע אותו: "אל תגלה לאף אחד. אבל בקרוב הוא יהיה השחקן הטוב בבלגיה". לעומת זאת, עמרי גאנדלמן בגנט בינתיים מרשים את התקשורת המקומית.
מדובר במשחק שאם ייכנס להיסטוריה של הכדורגל, זה כנראה יהיה בגלל הופעת בכורה שעשוי לערוך ג׳וליאן דוראנוויל, מי שאמור להיות הדבר הבא בפס הייצור לכישרונות העל של בורוסיה דורטמונד. וינסנט קומפאני, מאמנה הבלגי של באיירן מינכן, מצפה ממנו לזכיה עתידית בכדור הזהב. "הוא כמו ג׳רמי דוקו, שחקן שלא נראה אצלנו כבר הרבה מאוד שנים", אומר פרנקן מנקודת מבט של מדינה שהעמידה שורה מרשימה מאוד של כוכבי על בדור האחרון.
